נהר גועש ושמו החיים שלי

בשבוע שעבר נערכה בר המצווה של הקטנצ'יק. 

כן, בשבוע שעבר, בסופה הכי חזקה במאה השנים האחרונות, אנחנו חגגנו בר מצווה בכותל. בשלג. 

ולא הייתי רוצה את זה בשום צורה אחרת! הייתה חוויה מדהימה ומיוחדת, בר מצווה חד פעמית במיוחד.

הכל החל ביום חמישי. קמתי בבוקר לחדשות ששלג החל לרדת בירושלים. התקשרתי לכולם ובקשתי שייצאו הכי מוקדם שאפשר, כי פחדתי שיסגרו כבישים. 

כמובן שהיחיד שהקשיב לי היה בן זוגי הדייקן, הרציני וההגיוני... אפילו אני לא הצלחתי לעמוד בזה. 

יצאנו בעשרה לשמונה, במקום התכנון לצאת בשמונה :-) 

התחלנו לעלות לירושלים דרך כביש 443, מייד אחרי המחסום השני הכל החל להלבין, ככל שעלינו השלג היה כבד יותר והכביש חלק ומושלג. 

בשלב הזה בן זוגי וילדיו כבר הגיע למלון, וכבר החלו לשחק בשלג. 

הגענו לכניסה לירושלים ושם הכביש נסגר עקב שלג גבוה. דודה שלי, מארה"ב , היא זו שנהגה, ומאחורינו היו אמא שלי ברכב אחד ,אחותי ברכב שני ובעלה ברכב שלישי ואיפה שהוא היה גם הגרוש שלי עם אבא שלו. 

נעמדנו מתחת לגשר, עמדנו שם כשעה עד שפינו את הכביש והתאפשר לנו להמשיך, בינתיים ירד שלג כבד כל הזמן והילדים התלהבו מהמראות. 

האמת שבשלב הזה הייתי קצת מוטרדת והתקשרתי לאחותי ולאמא שלי שפשוט יסתובבו. שיחזרו הביתה. ממש נראה לי מסוכן. מזל שדודה שלי הייתה כל כך קולית בנהיגה בשלג.

בכותל קבענו את הבר מצווה באחת עשרה וחצי אבל הם התקשרו כל הזמן, לשמוע מה קורה, לעודד ולהגיד שניקח את הזמן ומצידם אנחנו יכולים להגיע עד השקיעה. 

בסביבות שתיים הגענו למלון. בעלי לשעבר כבר חיכה שם ואמא שלי ואחיותיי הגיעו לא הרבה אחרי.  

קבלנו את החדרים, עלינו להתמקם ובינתיים שכרתי מיניבוס מהממלון שלקח אותנו עד לכותל. היינו 16 איש וזה היה פשוט פתרון מושלם. הגענו בבטחה ממש עד למקום, קבענו איתו שנתקשר חצי לפני שצריך לחזור ויצאנו לטקס. 

הטקס נערך בקשת ווילסון, שהיא החלק המקורה של הכותל, כשהנשים נכנסו דרך מנהרות הכותל לעזרת הנשים, הילד קיבל "מדונה" ,מקרופון , וכך שמענו אותו משם. היה טקס מקסים. מאוד מרגש, בערך שעה עם רב מאיר, מאוד נחמד שהסביר ופרט. הם ברכו, הוציאו ספר תורה והניחו תפילין. 

בדרך חזרה הנחנו פתקים, שיהיה... 

בדרך חזרה למלון הנהג עצר לנו , לפי בקשתנו, במקום שמוכר בייגלה, כי הסוחרים שתמיד ליד הכותל לא היו הפעם...היה להם קר מידי. 

הגענו למלון, התקלחנו, נחנו ובערב שוב הזמנו את המיניבוס ונסענו למסעדת "ריו" , שגם שם עשו לנו התקף לב קטן כשבצהריים התקשרו דשכנראה לא יפתחו את המסעדה בגלל השלג, מזל שהתקשרו וחאמרו שהוחלט לפתוח כי היה מעולה. 

אכלנו טוב, שתינו כמו שצריך והקראנו ברכות. היה ערב חם נעים ומרגש, כשבחלונות יורד כל הזמן שלג. 

האמת שתכננו להמשיך למוזיאון ירושלים, במסגרת חמשושליים היה אמור להיות ערב של אורי בנאי שר ומספר יוסי בנאי, אבל מסיבות לבנות זה לא היה אפשרי אז חזרנו למלון. 

למחרת התעוררנו למראות לבנים ומרגשים, רוב היום היינו במלון ומחוצה לו- בבנית פסלים ומלחמות שלג, אבל עשינו גם טיול בסביבה, בשכונת מאה שערים ושייח ג'ראח. בערב אכלנו במלון.

בשבת החלטנו שאנחנו חוזרים הביתה כמתוכנן ולא מאריכים את השהות. נסענו דרך כביש שישים, כל ההתנחלויות ששומעים עליהן בחדשות חלפו אתל מולנו... לא מקום הכי סימפטי אבל מזל שכך היה כי גם כביש 1 וגם כביש 443 היו סגורים. גם ביום ראשון הם היו בגורים כך שהיינו יכולים להתקע הרבה זמן. אבל למזלנו הכל יצא לטובה, גם בר המצווה הייתה מקסימה ובלתי נשכחת, גם לא סבלנו מהפסקות חשמל או בעיות קור , היינו כל הזמן מוגנים ומחוממים, גם חווינו סופת שלג אמיתית, והכי חשוב היינו כל המשפחה ביחד ונהננו מסוף שבוע מקסים.