נהר גועש ושמו החיים שלי

ביום רביעי התכנסה וועדה וקבעה מוות מוחי לX חמותי.

חיכו עוד כמה שעות כי המשפחה מאוד רצתה לתרום אברים. חשבתי לעצמי מה כבר יש לתרום לאישה שהלב שלה היה חולה כל כך ,הראות בעקבותיו והכבד שנדפק גם הוא אבל לשמחתי, הכליות שלה היו טובות ונמצאו נתרמים.  בארבע וחצי לקחו אותה לחדר ניתוח, להוציא את הכליות ובשבע הוכרז מותה.

ביום חמישי הייתה ההלוויה.

נסעתי לשם עם אמא שלי ואחותי, שרצו מאוד לכבד אותה בנוכחותם. כשהגענו אני ואחותי חיפשנו חניה ואמא שלי ירדה וניגשה לX, אותו היא לא ראתה מאז הפרדה, לחצה את ידו וניחמה אותו. אחותי לא כל כך רצתה, אבל לאחר ההלוויה ניגשה בכל זאת.

אלוהים שיסלח לי, אבל ההלוויה הזו עשתה לי טוב. פגשתי שם חברים ומשפחה שלו שמאוד התגעגעו אלי ואני אליהם.

קיבלתי טונות של אהבה ופרגון, וכמה אני נראית טוב, ואיך התגעגעו אלי ויצאתי משם עם כל הכובד על הלב, עם מצב רוח טוב.

אני עדיין לא מעכלת שהיא איננה. היא הייתה אישה כל כך דומיננטית, כל כך נשמעת שחסרונה מורגש מאוד.

אני מניחה ששיחות הטלפון שלה, שהייתי אוהבת להתלונן עליהן כי הן היו עורכות שעות, בכל זאת יחסרו לי.

אתמול לקחתי את הבנים לשבעה וגם סבתא שלי באה איתנו. סבתא שלי מאוד מאוד מתגעגעת לX, היא מאוד אהבה אותו ואני יודעת שהוא מאוד התגעגע אליה, היא סיפרה לי שהיא התקשרה לנחם אותו והוא אמר לה גם שהוא מתגעגע אליה.

עכשיו נשארה שאלת בר המצווה. ברור לי שלא יהיה אולם גדול ושמחה גדולה. כנראה שפשוט ניקח מסעדה ונזמין את המשפחה שלי וכמה חברים של הילד.

הוא לא מביע עניין מיוחד בעליה לתורה, וכבר שיכנעתי אותו לפני שזה קרה אבל עכשיו אין לי את הכוחות להתעקש ולהתרוצץ .האמת שחבר שלי היה אמור לסגור את העניין הזה, הוא כרגע בברצלונה, נסע לראות משחק, אבל כשיחזור אולי בכל זאת נעשה את זה.

אני רוצה לקחת אותו לטיול הקיץ ובודקת אופציות. אני יודעת שזה לא יהיה פיקניק אם אני אקח את שניהם, כי הם די ישגעו אותי, הם בגיל של הריבים וכל נסיעה הופכת לשדה קרב קטן. נראה.