נהר גועש ושמו החיים שלי

זהו. אי אפשר היה לברוח מזה יותר. הבן הגדול שלי צריך עזרה ואני לא יכולה לעזור לו.

כל המחצית הראשונה של השנה הייתה נוראית. הציונים, שהתחילו סבירים צנחו כל הזמן, היו בעיות התנהגות, הילד נאבק על מעמדו החברתי וזה גרם לו לעשות הרבה שטויות, בבית לא קל איתו בקיצור הילד שלי בבעיה.

החלטתי לקחת את העניינים לידיים. בכמה חודשים שיש עד לסיום השנה להרים את הילד שלי. 

דבר ראשון מצאתי סטודנט שמגיע פעמיים בשבוע לשעתיים ויושב איתו (וגם עם הקטן) על שעורים ועל לימודים בכלל. כולל עזרה בארגון המחברות שלו והקלסרים וכל הבלאגן שיש לו תמיד.

דבר שני, מצאתי פסיכולוג שקיבל המלצות חמות משני אנשים שאני סומכת מאוד על דעתם. 

אז עם הסטודנט ההתחלה הייתה לא קלה. בהגדרת התפקיד הבהרתי לו שתמורת 70 שקל לשעה אני מצפה שיעבוד ולא ישחק איתם, כי בטוח שהם ימשכו אותו לכיוון המחשב או הפלייסטיישן ולא לשם זה התכנסנו כאן. אז בפעמיים הראשונות בחנו אותו וכעסו עליו שהוא דורש מהם דברים מטורפים כמו לתייק את הניירות בקלסר או להחליף מחברות ולכתוב הכל בצורה מסודרת. אבל בפעם השלישית כבר התחילו להבין שאולי הוא בכל זאת יעזור להם...וגם ראו שאני לא נבהלת מהדעה השלילית שלהם עליו, ובפעם הרביעית הם כבר ממש למדו. אז אני אופטימית. הדרך עוד רחוקה ומפותלת אבל זה מתקדם בכיוון טוב.

עם הפסיכולוג היו כבר שתי פגישות. בראשונה, ךפי בקשתו ,הגענו אני, הגרוש והילד. הייתה פגישה לא פשוטה, הועלו דברים שביננו לבין הילד.

כשהפסיכולוג הגיע אלינו הוא שאל אם אנחנו גרים ביחד, עניתי לו שאנחנו גרושים והוא אמר שזה ממש לא נראה ככה כי התקשורת והדינמיקה ביננו ממש טובה. לא יכולתי להתאפק ופלטתי שזאת אף פעם לא הייתה הבעיה ביננו, התקשורת והדינמיקה תמיד היו טובות. 

הוא שאל שאלות לגבי הפרידה על איך ומה היה, ענינו לו עד שהבנו שזנ ממש לא המקום ולא הפורום לדבר על זה.

זה פתח אצלי פצעים. אין מה לדבר. לא בא לי להכנס לזה.

הפסיכולוג אמר שנקבע פגישה אני והאקס וקבענו לעוד שבועיים. אחר כך  התהלכתי בהרגשה שבעצם אין שום סיבה לפגישה הזו. טיפול זוגי  זה לא דבר שיש סיבה שנעבור. אני מכבדת אותו, צעודדת את הילדים בקשר איתו ומנומסת אליו בכל שיחה שלנו. אז למה? 

בפגישה הבאה ביקשתי שיסיים עם הילד כמה דקות קודם כי אני רוצה לדבר איתו ושיתפתי אותו ברצון שלי להמנע ממפגש מיותר כזה 
(ועוד לשלם עליו 350 ש"ח ...) .

הפסיכולוג סיפר לי שהייתה לו שיחה מאוד עצובה היום עם הילד, שיש לו בעיות תקשורת קשות עם האבא, שהוא מפחד לספר לו ולשתף אותו. אני מאוד מקווה שעם הזמן המצב ישתפר והילד יבין שאין לו מה לפחד ושאבא אוהב אותו.

לא יודעת מה הציפיות שלי מהטיפול הזה, אני ממש רוצה שהילד לא יהיה עצוב ולא יהיה כל כך כעוס, שזו תופעת לוואי של גיל ההתבגרות ולאו דווקא של הגרושין.   

אז יהיה קצת קשה כלכלית בזמן הקרוב, בכל זאת כל הסיפור יעלה בסביבות 2500 שקל לחודש , שלפי הסכם הגרושין, שאותו אני בהחלט מתכוונת לכבד, יצאו בלעדית מכיסי, אבל תודה לאל אני ממש לא אהיה רעבה ללחם ככה שאלו הצרות הממש קטנות שלי. 

וברגע שמשהו בחיים האלו ילך לי בקלות....סימן שעשיתי אותו כנראה לא נכון............או סוף סוף למדתי לעשות אותו נכון