לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  miss. Ana

בת: 17

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2009

הדרך חזרה לאנה.


היי. קצת ייבשתי, נכון?

זרקתי מבט עכשיו לסטטיסטיקות וראיתי שמישהו כתב "איכס יא שמנה" בגוגל ומצא את הבלוג שלי.

מעניין מה הוא ניסה למצוא


אני נמצאת בשומקום,מסתכלת סביבי ומחפשת את הדרך חזרה ,אני צועדת עוד צעד קדימה ורואה חץ אחד שמוביל לימין, "אנה" וחץ שמוביל לשמאל, ולא כתוב עליו כלום.

צועדת עוד צעד קדימה ומביטה לימין, ורואה חושך. מביטה לשמאל ורואה חושך.

מתלבטת, ללכת לכאב או לבלתי נודע.

משפילה מבטי ורואה כי אני עירומה לגמרי.

עוצמת עייני, מתכסה בשמיכה דמיונית ונרדמת בעמידה, ולאט לאט מתפוררת , והאפר נשאר שם .

הרוח מעיפה אותו קדימה, וחצי ממנו נתקע בשלט ה"אנה" והחצי השני מתרחק לאט לבלתי נודע...

האם זה אומר שאני תקועה במקום? או שאני מתעופפת לדרכה של אנה?


אני בסדר, באמת.

קצת השתפר, הכל...

אני מנסה להינות יותר, לשמוח קצת.

אתמול היה יום קצת רע, במיוחד בערב. אבל זה עבר, מקווה שמחר הכל יעבור בשלום ושאני אעבור את כל המבחנים שיש לי ואתחיל צום מוצלח של 24.

בהצלחה?

אני אוהבת את כולכן בנות, שמרו על עצמכן

נכתב על ידי miss. Ana , 25/3/2009 18:48  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טוב.


 

כותבת, מוחקת.

אני לא יודעת איך להתחיל את הפוסט... תמיד החלק הכי קשה זה ההתחלה. אחר כך זה תמיד זורם,בא לי בקלות.

הרבה זמן לא עידכנתי... כמעט חודש.

אממ...אני מאבדת שליטה בזמן האחרון...כאילו אני כבר לא שייכת לעצמי.

עברתי כ"כ הרבה...כאילו שכבר לא נשאר ממני כלום.. כל המלחמות האלה גזלו ממני את הכוחות שהיו לי...

אין לי כבר טיפת כוח להלחם עוד... ואני נופלת שוב, עמוק עמוק לתוך הסבל הזה, לתוך החור השחור הארור הזה!

השנאה העצמית הזו... הבכי הבלתי פוסק... השאיפה למשהו בלתי אפשרי...

זו דרך החיים שהכתבתי לעצמי? האם זה מה שאני באמת רוצה? זה מה שבחרתי?

להיות תלויה בשוקל הארור הזה שמתעקש להראות רק מספרים שגודלים וגודלים מיום ליום.

כמה עוד אני אוכל לשנוא את עצמי ולהלחם בעצמי? כמה עוד אני אצטרך לסבול ולבכות?

מה אני צריכה לעשות כדי פעם אחת, פעם אחת להיות מאושרת באמת? (ולא,לא להיות מאושרת מזה שירדתי במשקל).

-כ"כ מזדהה עם זה.

 

היום נשקלתי... 44. ירידה של קילו... נייס. סורי שהפוסט יצא כזה יבש ודיכאוני.. זה פשוט מה שאני מרגישה עכשיו. זה לא שאני כל הזמן ככה.. פשוט...זה מה שאני עכשיו. דווקא היום בבוקר ובצהריים היה לי די נחמד. אפילו אפשר לומר שהייתה קצת שמחת חיים.

לילה טוב ושקט שיהיה :]

נכתב על ידי miss. Ana , 15/3/2009 00:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,416
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmiss. Ana אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על miss. Ana ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)