שאיפה לשלמות.
בזמן האחרון אכלתי כמו בהמה. לא דפקתי חשבון, אכלתי מה שראיתי.
קראו לי שמנה אולי איזה 10 פעמים לפחות אבל שמתי זין והמשכתי לאכול.
אכלתי כמו שלעולם לא אכלתי, אכלתי סתם אכלתי הכל.
זה היה כואב, לא הייתה שליטה.
לא היה כלום, הייתי מכונת טחינה אחת גדולה.
לא היה שם לא רעב ואפילו לא בולמוס.
זו הייתה נפילה מהאייפל.
כפי שמגדלי התאומים קרסו, קרסתי.
לעומתם, אני כן קמתי, פצועה וכואבת, חלשה ושמנה.
קמתי ורעדתי, קמתי אבל לא היה לי אומץ .
קמתי, אבל לא היה לי אומץ להמשיך.
אכלתי ואז הפסקתי, הפסקתי ואז נשמתי.
נרקבתי ושוב רגשות הציפו אותי.
אחרי שלא הרגשתי הצלחתי, הצלחתי להרגיש אהבה.
ואז נשמתי, וראיתי שאפילו לאהבה הזאת אין טעם.