ישר אני אכתוב שכל מה שיהיה כתוב כאן זה לא מתיחה לאחד באפריל.

מצליח לי קצת יותר ביומיים האחרונים. אני ממש לא רעבה ואני אוכלת קצת.

המחמאות/הערות לא מאחרות לבוא. "כמה רזית", "איזו רזה את, דוגמנית ממש","את כולך עור ועצמות","את מרעיבה את עצמך שאת כל כך רזה?" .

כן, כנראה שבאמת רואים שרזיתי.

רק אני רוצה להבין למה אני לא רואה את זה.

אני רואה את המשקל שלי הולך וקטן ואני הולכת וקטנה אבל עדיין,למרות שאני כן מבינה שאני מרזה, אני עדיין מרגישה פרה מטומטמת.

איך זה, שאני מפחדת מכפית מרק?

שאלות רטוריות.

ובכל זאת אני מתקשה להאמין שיש לי הפרעות אכילה.

טוב, לפחות אני מבינה. להאמין זה כבר משהו אחר.

אחחח, אני פשוט מתה על אפרת גוש.

הזמרת הזאת היא פשוט אחת הטובות...

היא מעבירה את המילים בכ"כ הרבה רגש...

נכון שיש לה קול קצת אחר,קצת שונה. אבל זה נראה לי עניין של טעם כבר.

אני מרגישה הרגשה לא נעימה כזאת, הרגשה שאני מרגישה בזמן האחרון יותר מידי.

לסיכום אני באמצע כזה.

אבל לא מושלם לי עדיין...עוד מעט יהיה... ואני אהיה מאושרת...באמת...