כותבת, מוחקת.
אני לא יודעת איך להתחיל את הפוסט... תמיד החלק הכי קשה זה ההתחלה. אחר כך זה תמיד זורם,בא לי בקלות.
הרבה זמן לא עידכנתי... כמעט חודש.
אממ...אני מאבדת שליטה בזמן האחרון...כאילו אני כבר לא שייכת לעצמי.
עברתי כ"כ הרבה...כאילו שכבר לא נשאר ממני כלום.. כל המלחמות האלה גזלו ממני את הכוחות שהיו לי...
אין לי כבר טיפת כוח להלחם עוד... ואני נופלת שוב, עמוק עמוק לתוך הסבל הזה, לתוך החור השחור הארור הזה!
השנאה העצמית הזו... הבכי הבלתי פוסק... השאיפה למשהו בלתי אפשרי...
זו דרך החיים שהכתבתי לעצמי? האם זה מה שאני באמת רוצה? זה מה שבחרתי?
להיות תלויה בשוקל הארור הזה שמתעקש להראות רק מספרים שגודלים וגודלים מיום ליום.
כמה עוד אני אוכל לשנוא את עצמי ולהלחם בעצמי? כמה עוד אני אצטרך לסבול ולבכות?
מה אני צריכה לעשות כדי פעם אחת, פעם אחת להיות מאושרת באמת? (ולא,לא להיות מאושרת מזה שירדתי במשקל).
-כ"כ מזדהה עם זה.
היום נשקלתי... 44. ירידה של קילו... נייס. סורי שהפוסט יצא כזה יבש ודיכאוני.. זה פשוט מה שאני מרגישה עכשיו. זה לא שאני כל הזמן ככה.. פשוט...זה מה שאני עכשיו. דווקא היום בבוקר ובצהריים היה לי די נחמד. אפילו אפשר לומר שהייתה קצת שמחת חיים
.
לילה טוב ושקט שיהיה :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
miss. Ana