| 5/2008
 קצת על חיי הלא ממש מרתקים, אך בסבבה
שלום לכל הקוראים (והקוראות )! אז, כמו כמעט לכל בנאדם אחר בעולם, יש לי חיים, ובשביל פרק ראשון בבלוג, החלטתי לספר עליהם קצת:
הכל התחיל בשנת 1992 המופלאה, כאשר הושרצתי בבי"ח נידח אי שם בפלורידה. הוריי היו באותם שנים בתקופה של לימודים בארה"ב (ומי יודע מה עוד הם עשו שם... טוב, אני קיים, תעשו חשבון  ) עד שיום אחד הם בטח חשבו לעצמם "היי! אולי נעשה ילד???", מה שהרבה זוגות נשואים יחשבו עליו אחרי 4 שנים (7 כולל התקופה לפני גזר הדין של אבא שלי).
אז הנה הייתי, תינוק קטן וחמוד בשם נדב אי שם בארץ הצ'יזבורגרים והדינסי-וורלד (לא היה הרבה דברים שם בשנות ה-90')! עד שיום אחד, בשנת 94' החליטו הוריי לחזור למדינת הפלאפל, הנהגים העצבניים וכמובן, השווקים הצעקניים - ישראל.
קופצים שנתיים וחצי קדימה, בסוף שנת 1996, בערך בגיל 4, לאירוע שבו בוקר אחד מצאתי את עצמי מתחת למיטה שלי, אחרי חלום רע (כנראה נפלתי והתגלגלתי מתחת..).
קופצים עוד 8 וחצי שנים קדימה, לכיתה ז':
אחרי הפרידה מרוב חבריי בכתה ו', הגעתי לבי"ס חדש ומופלא (העמק המערבי יפעת שליתעע!!), שבו הכרתי אנשים חדשים, אך לא היו לי ממש חברים אז, כי הייתי די חננה... הכל היה סבבה, וכדי לחגוג את בר המצווה שלי, עליתי על מטוס בחזרה לארץ הקטנה והצנומה, ארה"ב. זה היה הכמעט חודש הכי טוב שלי באותה שנה, כי לא הייתי צריך ללכת ללמוד אצל הרב. אבל כמובן, הכל חזר אליי עם חזירתי לארץ.
בעודי מניח תפילין ביום חמישי אחד, סבתא שלי לא ממש הבינה שהקטע עם הטופי הוא בעלייה לתורה, ופגעה לי בעין...
יומיים לאחר מכן, היא פגעה לי שוב בעין, רק עם חבריי, ובזמן הנכון  .
הגיעה כתה ח'. איי....כתה ח', שם התחילו החיים הטובים! התחברתי מחדש עם דור, חברי הטוב מכתה ד', ועם עוד הרבה חברים טובים, שנחשבים לחלק גדול מחיי עד היום. בנוסף לכך, התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה באס! (זה עם הצלילים הנמוכים). עכשיו בטח רובכם חושבים "למה גיטרה באס? זה כלי משעמם! גיטרה חשמלית/תופים שליטעעע". אז לכל האלה ששומעים "MY CHEMICAL ROMANCE" ועל סמך זה חושבים שבאס זה חרא כלי/יותר קל מגיטרה - אתם יודעים מה אני הולך להגיד....
הלהקה התפרקה אחרי כמה חודשים קצרים, שמשאריותיה הורכבה להקה חדשה כבר בכיתה ט', שהתפרקה אחרי תקופה יותר קצרה, ממש אחרי הקלטה מקצועית של שיר שלנו (מתופף מניאק).
הגענו לכיתה י'!
פה בכלל הכרתי חברים חדשים יותר, בנוסף לקודמים שאיתי באותה הכתה (YAY!). בנוסף לחבר'ה, התבגרתי קצת, והתחלתי להכיר יותר בנות לשם שינוי. לפני בערך חודשיים הייתה הפעם הראשונה שהתחלתי עם בחורה, ונחשו מה? זה לא הצליח!! הצד החיובי הוא, התבגרתי אפילו עוד קצת (אז לכל הבנות שגולשות פה בקביעות, אני פנוי!!! תסתערו עליי!!!).
SO FAR, החיים שלי נהיים רק יותר טובים עם הזמן! אבל, לי אין למה למהר, אז אני פשוט חי את הרגע, ואני מרגיש טוב עם זה! כדאי לכם מדי פעם פשוט לקחת רגע לעצמכם, לשכב לבד על הדשא בחוץ/שולחן בכיתה ריקה, להקשיב למוזיקה, ולרוקן את כל הדברים מהראש... עזבו אתכם מיוגה וכל החרטה הזה. זוהי שלוות נפש אמיתית!
זהו ביינתיים, מכיוון שהגעתי לשלשום  . לכל התיכוניסטים שרואים את זה, בהצלחה בבגרויות, ותודה רבה למי שבאמת שם על החיים שלי, וקרא את הכל.
אז כבונוס למי שקרא את כל הפרק, או פשוט למי שגלגל מהר למטה כי זה נראה לו ארוך מדי, אשים קטע מהופעה של אחת מהלהקות האהובות עליי, PEARL JAM:
www.youtube.com/watch?v=QOe3Sb_CKN4
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
