כשאגדל ואהיה בן עשרים
אצא לראות את עולמנו המקסים
אתיישב בתוך ציפור עם מנוע
אתרומם ואמריא אל החלל, גבוה..
אעוף, אשוט ואתנשא מעל עולם רחוק יפה
אחלוף מעל נהרות וימים
אל השמיים אתרומם ואפרח
עננה אחות לי והרוח אח..אל השמיים אתרומם ואפרח
עננה אחות לי והרוח אח....
אברהם לא הגיע לגיל 20. הוא נרצח בגיל 14. הוא כתב את השיר הזה כשהיה סגור בגטו לודז', בתנאים קשים מאוד.
בן דודו מצא את יומן השירים שלו ופירסם אותם.
אחד הזמרים שאני הכי אוהבת, נעם רותם (המוכשר) היה פעם חבר בלהקה "קרח 9".
שמעתי את השיר הזה מלא פעמים, וידעתי שהזמר מוכר לי, וגם שם הלהקה. ואז גיליתי שזה הוא. וזה היה מוזר.
בקיצור, אחרי שמיציתי את נושא השואה... לא שאני מזלזלת חס וחלילה, פשוט זה מאוד מכביד גם העבודה על השואה, וגם הטקס מיליון פעמים (שאותם התחלתי הרבה קודם), וגם הטקס והפעולה בצופים..
תוסיפו לזה את המראות המזעזעים מהסרטים שעולים לי בראש כל פעם.. זה מאוד קשה. כמו שרובכם בטח יודעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
