שלום,
איכס.. מה ביל עשה בשיער
ואיזה פרצוף הוא עשה... מזל טוב להם על הזכייה
תהנו ותגיבו 
פרק 6
"בוקר אור!" אמרתי לביל בארוחת הבוקר.
"א-ז אתה ב- באאאא פפ.. היום?" שאלתי שפי היה מלא, ואני מתפלא שהוא הבין מילה.
"כן" השיב.
גמרתי לאכול ויצאתי החוצה, ביל לידי.
דיברנו על כתם הדם..
"אני אומר לך! 'זה בתוכך', שליח ממולמפד, חייב להיות... מרי!" אמר לי ביל.
"לא! היא מתה.." לחשתי.
דמעות האיימו לפרוץ מעייני.
"אבל זה אמר לך.. שזאת מרי.." אמר ביל.
"אז..? אני לא מאמין לזה" אמרתי.
עצרתי את הדמעות.
הוא ניסה לשכנע אותי שזאת היא, אבל לא הקשבתי לו.
הייתה לי הרגשה שזאת לא היא... אבל אם לא היא אז מי?
הגענו לבית הספר והלכתי לכיתתי, ביל הלך איתי לכיתה.
שיעור ראשון תמיד היה לנו שיעור משותף עם השכבה, כל הימים.
זה עזר לי.. לחשוב שביל פה לידי, הבנאדם הכי קרוב אלי.
לפני כמה שנים, אני וביל נשבענו שאם אחד מאיתנו מת, השני מת איתו.
אם מישהו שובר יד, השני שובר לעצמו.
אם למישהו יש סריטה קטנה, השני עושה לעצמו.
ביל יזם את השבועה הזאת, ואני לא התהגדתי.
ישבתי במקומי, וביל שולחן לידי.
"וואו.. מעניין איפה כריס.." אמרתי בלחישה לביל.
"למה.?" שאל.
סיפרתי לו את כל הסיפור, והוא צחק.
"אני מקווה שכאב לו" אמר.
שתקתי.
כריס לא הגיעה ופחדתי שעשיתי לו משהו.
אז מה אם אני לא סובל אותו.. אני לא משוגל להכאיב לאנשים.
השיעור החל.
זה היה שיעור חברה.. פעילויות שכבתיות.
אותי זה לא עיניין, את ביל זה כן.
הוא היה שקוע במה שהמורה אמר ולא שם לב אלי.
אני הסתכלתי החוצה, דרך החלון.
מזל שיבתי שם.. היה לי לפחות משהו לעשות.
הסתכלתי בערך רבע שעה.
ואז ראיתי ענן.. לא סתם ענן.
הוא היה בצורה של אותיות.. קראתי.
'בקרוב תפגוש אותי.. אני אקח אותך למולמפד.. כתם דם' היה כתוב.
הייתי המום.
נגעתי בביל אבל הוא לא שם לב אלי.
זרקתי עליו נייר ועדיין הא לא שם לב.
זרקתי מחק, הוא הסתובב אלי בכעס.
לפני שיכל להוציא מילה הצבעתי על הענן.
ביל קרא את מה שכתוב ופיו נפהר לרווחה.
"סגור את זה שלא יכנס זבוב.." לחשתי לו וצחקתי.
ביל סגר את הפה נבוך ושתק.
הוא חזר להקשיב, ואני חזרתי לחלון.
הענן חזר להיות בצורת... ענן.
פתחתי מחברת והתחלתי לצייר.
ציירתי את איך שחשבתי שמולמפד תיראה.
את האמת, לא יצא לי טוב.
זה נראה כמו ציור של חובבן שמצייר סצנה מהארי פוטר.
סגרתי את המחברת וחזרתי להרהר.
השיעור נגמר.
כל שאר השיעורים היו משעממים, לא קרה שום דבר מיוחד.
אני וביל חזרנו הביתה.
הלכנו שכל הדרך הייתה שתיקה.
היינו כבר ליד הבית, וראיתי מישהו.. התקרבתי וראיתי אותו בבירור.
זה היה כריס.
"אתם!?" הוא צעק שכבר היינו לידו.
"כן, זה הבית שלנו, מותר לדעת מה אתה עושה פה?" שאלתי.
צחקתי מהמבט שלו, מבט המום.
"אני.. אני.. א.. שליח... פיצה!" אמר בגמגום.
"ואיפה הפיצה?" שאל ביל וסרק את המסביב.
"לא פה.. זאת אומרת... אני צריך לדבר איתכם" אמר והשפיל את מבטו.
אני וביל החלפנו מבטים.
"רוצה להכנס?" שאלתי.
הוא הנהן לחיוב.
נכנסנו הביתה וישבנו בספה.
היינו לבד.
"תראו.. אני שליח ממולמפד." אמר והסתכל עלינו.
"מההה!?" צרח ביל.
"תראו... אני יודע הכל.. ו-" לפני שגמר את המשפט אמרתי:
"רגע... אתה.. הענן? כתם הדם?"
"לא.."
"אז מי זה? מי אני?" שאלתי.
כל כך רציתי לדעת..
"אתה מסוגל... להכניס אנשים לתוכך" אמר.
הוא הסתכל עליי ומבט של פחד עלה על פניו.
"מה זאת אומרת?" שאלתי כלא מבין.
"שאתה מפוחד.. אז שאתה נוגע במישהו הוא נכנס לתוכך. מרי בתוכך.."
"מה!!?!?!?!?" שאלתי המום.
אז בכל זאת מרי לא שיקרה..
ביל שלך לי מבט שלך -אמרתי לך!-
הוא באמת אמר לי.. חבל שאני כזה סתום.
"אבל אתה יכול לשלוט בכוח.. בגלל זה אתה הולך לממולמפד!" אמר באושר.
"למה אתה מאושר!? כרגע מורה שלך נכנסה לטום!" אמר ביל בכעס.
"אוקי, 2 דברים. קודם כל היא לא מורה שלי.. היא אחותי. דבר שני, אני מאושר כי בזכות אבי יש את ממולמפד. ללא בית ספר זה כולנו היינו מתים. הורסים את העולם."
"אחותך..?" לחשתי.
"כן, אני בן 14 כמוכם, ומרי היא אחותי הגדולה"
"אז למה קיללתם אחד את השני ביום הראשון ללימודים?" שאל ביל.
"לא ידענו שזה אנחנו... לא ידעתי שזאת מרי. רק אתמול גיליתי." אמר הסתכל לתוך עייני.
באותו זמן ריחמתי עליו.
"אני יכול.. להוציא אותה ממני?" שאלתי בפחד.
"כן"
ספויילרים:
"מה הכוחות שלך?"
הלימודים מתחילים בתאריך 10.12.
"קחו.." הוא הושיט את הפתק לביל.
ביל עדיין קרא את המכתב.
"איך..?" שאלתי כמעט חסר קול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
