שלום,

תודה על התגובות 3>

הודעה טיפה חשובה למטה ^^

מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!

תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק.

ד"א,

מאיה, תתחדשי על הדירה החדשה^^

ונמ... שהכל יסתדר, אינטרנט והכל.. דברי איתי.

     תהנו   ותגיבו  

פרק 20

"אבל אבא.." אמר כריס.
"מה!?" צעק ארטם.
כריס הלך 2 צעדים אחורה ונראה מבוהל.
"את לא נותנת לילד בן 12 ללכת לבד! לשם!" צעק ארטם.
ידו הצביעה לכיוון הצפון.
"14.." מלמל ביל.
"הוא לא לבד!" צעקה מון.
"נכון!" אמר זאק.
"אה? אז את הולכת לסכן את כל מי שפה בן 14!" אמר ארטם.
"לא! אתה לא מבין? זה הוא! הגורל שלו! הוא... הוא חייב!" אמרה מרי.
"מרי.. תלכי לפי ההיגיון" אמר ארטם בקול חלש.
"ההיגיון שלי אומר לתת להם ללכת"
"שלי לא"
"אני רוצה ללכת!" אמרתי, נמאס לי לשתוק.
נמאס לתת לאחרים להחליט בשבילי.
"לא! אתה עוד קטין" אמר ארטם.
"אנחנו הולכים, נקודה!" צעק כריס.
"אתה יודע.. זה החלום שלי" אמרתי.
ארטם נראה מבוהל.
"החלום שלי.. אני יכול לעשות מה שבא לי, בחלום שלי" אמרתי.
חייכתי חיוך די מרושע.
"אתה לא תעשה כלום!" צעק ארטם.
"אולי.. ואולי כן.." ציחחקתי למראו המבוהל.
וואי, מאיפה אני אומר את זה? זה לא אני... אני לא רשע.
כולם נעצו בי מבטים, הרגשתי שונה.
שונה... אני לא יכול להיות אני?
פשוט אני.
למה אני צריך את כל זה!?
"אני רוצה... שכל מי שפה ילך! רק שארטם ישאר!" צעקתי.
כולם נעלמו, ורק אני והוא נשארנו.
נועצים מבטים זה בזה.
"מה רצית?" שלא ארטם ישירות.
"אני רוצה ללכת" אמרתי.
"אתה לא הולך"
"אני כן!"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"לא" כבר היה לי נמאס.
"כן" אמר.
"סבבה" חייכתי.
"למה אתה רוצה ללכת?" שאל, מתעלם ממה שקרה עכשיו.
"כי אני רוצה לחזור להיות טום" אמרתי.
השפלתי את מבטי.
"מה זאת אומרת?" שאל.
"אני רוצה להיות טום,
טום הרגיל,
טום שאין לו כוחות,
טום שכל בחורה נופלת לידיו,
טום שמנגן בגיטרה,
טום שמחייך לעולם ולא מפחד,
טום נורמאלי" הוצאתי את כל מה שחשבתי, למנהל בית הספר.
"אתה טום" אמר.
"לא, אני לא טום. אני השתנתי" אמרתי.
"לא. אתה טום, מיוחד" אמר.
הרמתי את מבטי אליו, הוא חייך אלי חיוך מעודד.
"אז אפשר ללכת?" שאלתי.

ספויילרים:

רק למנויים, ישלח לכם בלילה..

תרשמו?

 
^נשלח^