שלום,

אוף, בבקשה תגיבו!

הבלוג חוזר ובענק!!!

גמרתי ללמוד, יש לי יותר זמן פנוי.

אומנם יש לי עוד בלוגים לעדכן, אבל בגלל שאני אוהבת לכתוב פה פרשתי מאחד.

מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!

תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק.

ד"א,

מאיה, תתחדשי על הדירה החדשה^^

ונמ... שהכל יסתדר, אינטרנט והכל.. דברי איתי.

     תהנו   ותגיבו  

פרק 18

הסתכלתי עליה, והיא עלי.
היה לה מבט כל כך עצוב בעיניים.. לא זיהיתי אותה.
איפה המרי עם שמחת החיים? זאתי שאהבה לקפוץ ולשיר.
שחייכה לעולם.
"איפה אני..?" מלמלתי.
היא הסתכלה עלי במבט שואל, ומיד ענתה:
"חולם" אמרה כאילו זה מובן.
"אבל סטרתי לעצמי.. ולא התעוררתי.." מלמלתי שנית.
היא חייכה חיוך זעיר.
"חלומות גם יכולים להיות אמיתיים" ספק אמרה ספק קבעה.
"אה...?" אמרתי, מחכה שתסביר את עצמה.
הסתכלתי מסביבי, הכל עדיין לבן.
ציפיתי שיקרה משהו מגניב.. בכל זאת זה החלום שלי.
"תחשבו רגע, מה אתה הכי רוצה שיקרה עכשיו" אמרה.
"שביל יהיה פה" הפנתי את מבטי אליה.
היא לבשה שמלה לבנה ופשוטה. על עורה הלבן כסיד.
עיניה היו אפורות ושיערה היה מפוזר.
היא נראתה כל כך מתה.
"אז תחשב חזק..." אמרה.
היא הסתכלה עלי, לא מורידה את המבט.
סגרתי את עיני חזק.
ביל.. ביל.. תיהיה פה!
פקחתי אותן במהירות והסתכלתי סביב.
אך ביל...? לא היה.
"תחשוב חזק יותר!" צעקה.
עצמתי את עיני שוב.
"ביל! תיהיה פה!" צעקתי.
פקחתי את עיני והסתכלתי סביב. בלי, לא היה.
הסתכלתי על מרי ולידה ראיתי את ביל.
"ביל!" קראתי בשמחה
."טום..? איפה אני?" מלמל ביל.
"בחלום שלי" אמרתי וחייכתי.
הוא הסתכל על מרי.
"מרי..?" לחש.
"כן" ענתה לו.
הסתכלתי עליהם...
"אני רוצה שזאק יהיה פה!" צעקתי.
לפתע גם זאק היה פה.
"אני רוצה שמון תיהיה פה!" צעקתי.
גם מון, הופיעה.
"ואחרון חביב אני רוצה שכריס יהיה פה!"
כריס הופיעה.
כולם הסתכלו אחד על השני במבט שואל.
"אתם בחלום שלי" אמרתי לפני שהם יכלו להשחיל מילה.
כריס הסתכל על מרי, והיא עליו.
"מרי!" צעק בהתרגשות.
"כריס!" צעקה.
הם חיבקו אחד את השני וחייכו.
"מה קורה פה?" צעק זאק.
"אני לא יודע.. אני בחלום אמיתי.. עם מרי" מלמלתי.
"באמת מה קורה פה? אני חולם, מבקש שתיהיו איתי, והנה אתם!" אמרתי מבוהל.
אלה הכוחות שלי, או שאני משתגע?

ספויילרים, התחלה של פרק הבא:

"אוקי.. אני מסבירה לכולכם, אחד ולתמיד" אמרה מרי בקול רציני.
"לטום יש כוחות מיוחדים" אמרה.
הסכתלתי עליה.
"אנחנו יודעים.." מלמלו כולם, חוץ ממני.
חיכיתי שתמשיך לדבר.
"אז הוא שואב אנשים לתוכו... האנשים שבו חיים." היא חייכה אלי.
"ו..?" מלמלתי.