שלום,

           סליחה שרק עכשיו אני מעלה..

                   סליחה שזה קצר

                       מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!

                        תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק

                   תהנו   ותגיבו  

פרק 17

חושך.. הכל היה כל כך חשוך.
הסתכלתי מסביבי, חיפשתי משהו, לראות.
אבל כלום, הכל היה חשוך.
"ביל.. מון.. זאק.. ארטם.. אמא.. אבא.. מישהו!" אמרתי.
אך היה שקט.
הלכתי בזהירות.
לרגע חשבתי שאני הולך על האוויר, אבל אז הושטתי יד למטה והרגשתי אדמה.
הרגשתי שאני עומד על משהו.
נשמתי עמוק והמשכתי ללכת.
"ביל!! אחי!!" צעקתי.
"ביל!! אחי!!" שמעתי את כולי חלש יותר.
"הד.." מלמלתי.
המשכתי ללכת, בוחן כל פינה.
הלכתי.. לא מבין לאן.
רגלי הובילו אותי בתוך החשכה.
האמת, שלא פחדתי.. אחרי מה שקרה לי עם מרי, אני לא מפחד כבר מחושך.
כן.. עד אז פחדתי מחושך.
"בום!" נשמעה צעקה.
קפאתי במקומי והסתכלתי מסביבי.
לא היה כלום.. היה רק חושך.
המשכתי ללכת.
"בם!" הייתה עוד צעקה.
שוב, חיפשתי.. אך ללא הצלחה.
המשכתי ללכת.
"בים!" עוד צעקה.
הפעם עצרתי ולא המשכתי ללכת.
הקול הזה.. כל כך מוכר.
נשמתי עמוק.
"אולי.. אני מת?" לחשתי.
"בום! בם! בים!" חזרו על עצמם הצעקות.
"על החיים ועל המוות.." מלמלתי.
הסתכלתי על ידי, למרות שלא ראיתי כלום והעפתי אותן בחוזקה על הלחי שלי.
"אני לא חולם!! זה כל כך אמיתי!! זה כואב!!" צעקתי, ספק פוחד ספק שמח מהחוכמה שלי.
חייכתי חיוך זעיר המשכתי לככת.
לפתע בזק אור מסנוור הופיע.
הבזק נחלש.. והמקום היה מואר.
זה היה חדר, לבן כולו, ובאמצע החדר עמדה לא אחרת מאשר מרי.
"מרי.." מלמלתי והתקדמתי אליה.
"טומי!" אמרה וחיבקה אותו.
הסתכלתי לתוך עיניה שהיו אפורות, כמתות.

זהו.. אין ספויילרים.. אני חסרת מצב רוח כרגע.