לשלוט לשלוט לשלוט. הכנתי תמונות למסך שולחן העבודה. תמונות טינספו הכי טובות. שלי. כשהייתי במישקל שיכולתי לסבול את עצמי. עכשיו , עם כל השרירים שהתנפחולי אני לא יודעת כמה אני באמת שוקת. הBMI שלי עלה בטוח בגלל השרירים,אני לא נישקלתכבר כמה חודשים, הזכרתיאתזה בפוסט (החזרה) הקודם.

הלכתי לאימן לא בשיא הכוחות.אבל גם לא רעדתיכמו שפעם  הייתי רועדת כי לא הייתי אוכלת מספיק. אתמול אכלתי דווקה בריא ומסודר. שבוע וחצי מאז שהפסקתי לאכול את מה שהייתי מכורה לו.הפסקתי לקנות בכלל את זה. קטשופ. אין בו שומן אבל יש בו המון סוכרים.לא פלא שלא ירדתי במישקל. אכלתי רק אותו במשך היום וכמובן שלגוף שמתאמן זה לא מספיק ,קמתי בלילה. בקיצור סיפור ארוך ומעצבן. שונאת להזכר בזה. חשבתי שאני אוכל לשלוט בעצמי כשיש בקבוק אחד של קטשופ בבית ולשים ממש קצת אבל כנראה שהתוכנית הזאת לא ממש פעלה. קניתיכל יוםבקבוק וסיימתי תוך יומיים במיקרה הטוב.הגעתילהחלטה ,כמו שאמרתי מקודם. להפסיק לקנות קטשופ בכלל.למנוע מעצמי בקנייה עצמה שלא אוכל בכלל לחשוב אם לקחת עוד או לא. שלא יהיה בבית. עדיף ככה. כמות הקלוריות שהייתי אוכלת יחד עם הקטשופ הייתה מפחידה. בבקבוק יש קרוב ל900 קלוריות ואני יכולתילסיים ביום בקבוק. זה בנוסף למה שהייתי אוכלת.. זוועה... בושההה בושה בושה להגיד את זה..

דבר נוסף ששינייזה פירכיות-הפסקתילקנות אותן. מקודם קניתי אותם מתוך מחשבה שאותםאוכל אם אקום בלילה. אבל למה לאכול בלילה אם עכשיו אני החלטתי לא לקנות בכלל לא קטשופ ולא פירכיות אלא לחם מחיטה מלאה ו7לאכול 2 לחם בערב עם גבינה וסלט הכל רק כדיי לא לקופ בפאקינג אמצע הלילה ולאכול כאילו אין מחר. לא שזה בולמוס ענק כל כך.  נגיד לפני כמה ימים קמתי בלילה ואכלתי 2 לחם יוגורט גזר ועוד איזה משהו קטן אולי אפרסק.. לא יותר מ500.אבל עדיין.

מאוד קשה לי. אני לא יודעת כמה אני אמורה לאכול כדיי לשמור על המצב הקיים או קכמה אני צריכהלאכול כדיי לרדת במישקל. החלק השני יותר קל. אבל כן מאז שהורדתי את הקטשופ מהתפריט יש ירידה. אני כמעט יכולה לעטוף את השוק של הרגל שלי עם האצבעות.

מתסכל אותי שהרב אצלי זה שרירים. אני מתה שהם ייתפרקו ואני אשקול פחות (עדיין אין לי מושג כמה אני שוקלת).. הבעיה היא שיש לי שתי אהבות.

האחת,מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת לרקוד חיה את , נושמת והכי טובה כשאני רוקדת. לא חושבת על כלום. רק אני והתנועות. ולפעמים עוברת בי המחשבה "אולי אני לא צריכה את כל הרזון. יש לי את זה. מי צריך יותר.." אבל אז השיעור ניגמרומתחילה האהבה השנייה. האהבה לרזון הקיצוני שאני כל כך סוגדת לו.

אני בדילמה. ממש בדילמה כי מפה אני יכולה להדרדר. שליטה יש לי פחות או יותר. צריך שיעברו סה"כ 21 ימים כדיי שאהיהיה בשליטה מוחללטת.
כזה הוא חוק ההסתגלות של המוח לדברים חדשים.

המצב שלי לא גרוע יותר מזה של בנות שאוכלות 300 קלוריות ליום.זה ממש הרעבה והתעללות ישירה בגוף. וגם אופוריה התחלתית של המחלה. אבל זה לא העיניין. העיניין הוא שאני במצב די טוב. אוכלת 1400 לפעמים 1800 .תלוי אם היה לי ארובי או עיצוב באותו היום..

כל כך רוצה שהחיים שלי ייקבלו תכלית,כי בנתיים אני לא רואה . רק לאכול את המינימום של המינימום  ולהמנע משטויות שמציעים לי.