המהפכה המיותרת

בזמן האחרון, אני רואה כמעט את כל מי שמסביבי אם מישו,

ביחד, חבר, חברה הכי טובה, ידידה טובה, כל אחד אם מישו.

ואני מרגיש בודד.

כבר המון זמן לא הייתי אם אף אחת.

אני כל הזמן מנסה להשכיח אותך מהראש שלי אבל אני לא מצליח,

את חוזרת לי לראש כל כמה זמן בפולסים.

אבל ישלך עכשיו חבר ואני לא רוצה לעשות שום דבר שיפריד בינכם.

כבר לא ברור לי מה אני מרגיש כלפייך.

בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אני מאבד את עצמי,

מתרחק ממה שאהבתי, ממה שידעתי.

אני מסתכל על הגיטרה שלי, ורואה אותי.

היא משקפת אותי כ"כ טוב, היא מוציא צלילים שמחים,

ולפעמים מנגנת בסולו של צליל עצוב ובודד.

בזמן האחרון אני מזניח את עצמי כי אני מוזנח מבפנים,

הנפש שלי כלכך חבוטה מכל הכיוונים.

בזמן האחרון אני לא מנסה לעצור את החבטות הללו,

אני נותן לעצמי להאבד בתוך הגוף.

הבנתי בזמן האחרון שהגוף הוא רק כלי שמחזיק בתוכו משהו.

אני מרגיש שהגוף שלי כבר לא מחזיק כלום, הנפש שלי כבר התאבדה.

בזמן האחרון, איבדתי את עצמי.