המהפכה המיותרת

הדיכאון גרם לי להבין שלפעמים אסור לדבר , מבט יסביר הכל

לכל אחד. אפילו לכלבה שלי.

הנה הגיעה האופטימיות סופסוף אני מרגיש כלכך טוב. כלכך חי.

החיים שלי השתנו מקצה לקצה ב4 חודשים האחרונים, כל התהפוכות הפנימיות.

ב4 חודשים האחרונים הסתכלתי כל הזמן אחורה מה קרה מה היה.

הבנתי שאני צריך להסתכל על מה שקורה עכשיו, ועכשיו... הבנתי שאני לא מאוהב בכלל.

הבנתי שאני צריך ללכת על הקודמת כי היא, אותה באמת אהבתי.

שכל האנדרנלין שט לי בכל הגוף שהיא הפנתה אליי מבט.

אבל אינלי סיכוי איתה..

כדי שאני ישאר אם האופטימיות שלי, כי לאהוב אותה שוב זה מסובך מידי בשבילי עכשיו.

אז נהיה ידידים xD