המהפכה המיותרת

כלכך משעמם לי בעשרה לאחת בלילה מדבר לי אם אור ואלה באייסי

חושב על לצעוק לרגע ואז נזכר.. "אוף כל הבית שלי יש"ן, העולם ישן ואפילו כמה כוכבים שנמאס להם מהאור

אז למה רק לי יש הרגשה שבאלי לצאת לר וץ? לאיודע.

 אולי זה בגלל הלילה המואר הזה? בלילות כאלה מחשק לי ללכת לשבת בחוץ אני לא יודע למה זה יושב לי בראש "קום.. תקום כבר .. צא לרוץ" כאילו זה פאק אצלי במוח.

אתמול היה לילה כזה גם,אתמול יצאתי ,הלכתי וישבתי לי על הערסל המרפסת האחורית,ואז התחשק לי ללכת לראות אם יש לנו לימון על העץ,ואז הגעתי לעץ וראיתי שועל רצה לאורך הפרדס,הלכתי אחריה,היא ידעה שאני שם אבל בטחה בי ולא נעלמה פתאום היא נעצרה ואני נעצרתי ענפ נשבר לי מתחת לרגל,היא הסתכלה עליי והמשיכה ללכת,אז היא המשיכהמתחת לגדר ועל השדה שנפרש מולי,את קצה השדה לא ראיתי כי הוא היה שחור. השדה היה יפה מאוד והתחשק לי ללכת לשבת בעמצה השדה.

הלכתי עד לעמצה ומהעמצה אתה לא רואה את הקצה כי ישחושך ואז ענן כיסה את אור הירח.

שמעתי קול בעשב במרחק של 15 מטר ממני ופחדתי אם זה יהיה נחש.

ואז זה התקרב וראיתי את הגוף של השועלה . אבל הוא היה גדול יותר ונראה כמו זאב.

ואני הבנאדם אם המשיכה הגדולה ביותר ללילות מוארים ולזאבים פוגש זאב בלילה מואר.

הרגשתי בר מזל. הרגשה מטורפת כזאת כמו שיש לי שאני שוכב במיטה ורואה שבחוץ יש לילה מואר ואני מפספס אותו. אני אוהב שיש שקט בלילה. כי אז שומעים את כל מה שזז ואת הזאבה שבאה אליי מאז לחלומות בכל לילה מואר ומלקקת לי את הפרצוף ואנחנו הולכים לאותו שדה.

סיפור שכתבתי מבוסס על סיפור אמיתי על מטאפורות והרגשות שלי.