המהפכה המיותרת

13 שנים איש יקר.

13 שנים.

כבר שלוש עשרה שנה שאתה לא כאן,

שלוש עשרה שנה שאתה חסר.

שלוש עשרה שנה אני חי.

שלוש עשרה שנה שאני שומע עלייך,

מההורים מהבצפר מסבא שהייתה מפקדו.

שלוש עשרה שנה שאני מתחבר לדמות שלך יותר ויותר.

שלוש עשרה שנה שאני כותב לך.

שלוש עשרה שנה, זה הרבה זמן.

שלוש עשרה שנה שאני גדל בבית אידיאליסטי,

שלוש עשרה שנה שאני רואה אותך כמודל לחיקויי.

שלוש עשרה שנה שאני חושב על הרצח האידיאליסטי הנתעב הזה.

שלוש עשרה שנה הוא יושב שם בצינוק ומחייך.

שלוש עשרה שנה שאני רואה אותך נרצח שוב ושוב.

שלוש עשרה שנה שאני חושב מה היה אם הייתה כאן.

כבר שלוש עשרה שנה שהאומה שלנו נושאת צלקת,

צלקת שלא נרפאת.

כבר כמעט 3 שנים ברצף אחותי הגדולה נוסעת לחלוק לך כבוד.

אני מעריך אותה מאוד.

אתה, האיש, החייל, המפקד, הפוליטקאי ההגון, המנהיג.

אתה איש יקר,

לא כאן כבר 13 שנים.

יהי זכרך ברוך איש יקר.