פתחתי טבעת חדשה, (אוף, עכשיו אין לי מקום לטבעת "חצילים" )

אתם מוזמנים להצטרף -

אחיש"ה

אלו שחושבים שישרא בלוג השתנה. עכשיו הוא מלא בפרו-אנות שרוצות עוד להרזות. מלא פקאצות , מלא אנשים ששונאים אנשים אחרים , מלא אנשים שמגיבים נאצה וכד'.

לעיון בטבעת ולהצטרפות לחצו כאן .

הנה הפוסט של יואב -

"

אני פוחד.   רגע לפני שכל הפוסטים הישנים נמחקים. רגע לפני שכל העיצוב מתחלף. רגע לפני שאתם הולכים לקבל עשרות פינות ודברים חדשים, מפתיעים ומבדרים - כאלה שיעזרו לכם לשמור על חיוך בכל רגע נתון שאתם נוכחים כאן בבלוג. רגע לפני שהכל משתנה. בואו נעשה דבר אחד באמת חשוב. לא מצחיק, לא משמח, אבל הכי חשוב.

  בימים אלו, כאשר מחר שבים הביתה החיילים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, כנראה כמתים לצערינו הרב, בימים אלו, בהם ראש הממשלה נתפס בעוד פרשיית שחיתות ומעדיף להתעסק בכיסויי תחת מאשר במה שחשוב באמת, בימים אלו, שכל ישראבלוג מוצף בבלוגים כמו הבלוג של לירוני או בלוגי טוקיו הוטל חסרי כל ערך, הגיע הזמן שאנחנו - הנוער האמיתי והאכפתי, כאן בישראבלוג, נראה שיש לנו קול.   כי בתור אדם שמרבית חבריו נמצאים בצבא, ועומד בקרוב להתחיל לשרת בעצמו - אני פוחד. אני פוחד, כי אני יודע שמדינת ישראל שתשלח אותי לעשות דברים, לא בהכרח תעשה הכל כדי להשיב אותי הביתה. אני פוחד, כי כל חבריי לא נמצאים בבית כרגע. הם נמצאים בבסיסים מרוחקים, באמצע שום-מקום. איך אני יכול לדעת שאלו שאתמול ישבו איתי על הבר וצחקו איתי על סיינפלד, ימשיכו לצחוק איתי גם בעוד שנה או שנתיים? לכן החלטתי לעשות מעשה.   לאחרונה נתקלתי ברשת החברתית "פייסבוק" בקבוצה הקוראת לכל תלמידי ישראל אשר ניגשים לבחינות הבגרות, לכתוב על כל מבחן בגרות משפט כלשהו אשר קשור לחיילים החטופים. זה יכול להיות "ושבו בנים לגבולם", זה יכול להיות "אל תתנו לאדישות להרוג אותם" - זה יכול להיות כל דבר. אך לצערינו הרב [או לשמחתם הרבה של התלמידים כמובן] עונת הבגרויות תמה ויריית הפתיחה לחופשת הקיץ נורתה באופן רשמי - מה שאומר שאותו רעיון מחאה שיכל להיות מצויין, כנראה כבר לא ייצא לפועל. עוד רעיון שעלה לאחרונה הוא רעיון של יום לאומי בו כולם ילבשו חולצות שחורות, אך גם רעיון זה לא יצא אל הפועל מסיבותיו שלו.   ולכן אני קורא לכם - בלוגי ישראבלוג. בני נוער שאכפת להם, בני נוער יצירתיים, חושבים, משכילים. בואו נעשה מספר דברים כדי להראות שלמרות שיש המון אנשים בכנסת שיושבים על כיסאות עור ונוסעים בוולבו, והם אלו שאמורים להחליט בשבילנו מה טוב ומה נכון - עדיין הנוער בישראל הוא ערכי, הוא מחזיק בדעה והוא רוצה את גלעד בבית. ראשית: אני מזמין את כולכם לחתום על העצומה הרשמית של הנוער בישראל להחזרתו של גלעד שליט. אתם גם מוזמנים לקרוא את הטקסט שנכתב מעל העצומה, אשר בכתיבתו פעלתי יחד עם בדרן הנוער עידן רצבי [אותו אתם כמובן מכירים מתוכנית הראיונות שאנחנו מפיקים ביחד.] מי שלא חותם על העצומה, ואומר "בטח כולם יחתמו, החתימה שלי לא דרושה פה" - כאילו נותן יד בהשארתו של גלעד שליט בשבי. כמו בכל מקום - גם כאן, קול אחד אולי לא ישנה, אבל כשהוא מצטבר לעוד קול, ועוד אחד ועוד אחד - כך מתגבשת לה תמונה גדולה. תמונה חזקה. תמונה שאומרת דבר אחד: אנחנו, בני הנוער בישראל, העומדים להתגייס גם אנחנו - רוצים לראות את גלעד בבית.  

  שנית: אני מחפש את היצירתיות שלכם, חברים. אם יש לכם רעיון לאיזשהי מחאה, רעיון יצירתי לדרך מקורית, חזקה ונוקבת להראות לכולם כמה אכפת לנו מגלעד, אל תהססו להגיב. היכנסו לכתבה הזו שהעליתי באתר נוער ישראל והגיבו. כמובן שרצוי מאוד גם להגיב לפוסט זה, ואפילו עדיף. גם אם הרעיון שלכם מרגיש הכי הזוי ולא פרקטי, אל תהססו לכתוב אותו. לכו תדעו מי האנשים שיקראו את זה, מי האנשים שיסכימו איתכם, שיסכימו אפילו לזרוק סכומי כסף כדי להוציא את רעיונותיכם אל הפועל. אני באמת לא יודע למי זה יגיע, אבל אני יכול להבטיח לכם דבר אחד: זה יגיע.   והכי חשוב: אני יודע שאולי העצומה הזו לא תשנה דבר, והאנשים היושבים שם למעלה מקובעים בדעתם ועסוקים בשמירה על הכיסא ועל התחת של עצמם. עדיף לעשות הכל ולדעת שניסינו מאשר לוותר מראש. כי כמה נוראי שזה נשמע: היום זה גלעד. מחר זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. בואו נקווה שכאשר גלעד יחזור, נראה לו את העצומה הזו, והוא יזיל דמעה של שמחה. כי הוא יראה כמה לנו אכפת. לא כמה לאלה שרק רוצים להיבחר בבחירות הבאות, אלא לנו. שאין לנו שום אינטרס חוץ מלדעת שגלעד נמצא בבית.  

לחצו על התמונה. יחד נעזור לו לחייך שוב. בבית. "