זה האמת היה פוסט שרציתי לכתוב עוד מיום השחרור שלי [אה כן, השתחררתי ומה לא] אבל דחיתי ודחיתי והנה אנחנו ביום הזה, והחלטתי לכתוב אותו בסופו של דבר אף על פי שיכול להיות שהכעס הוא כבר אינו אותו כעס.

כפי שכולכם יודעים, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. 
אני אמנם קצת רחוקה משיעורי האזרחות בימים עברו, אבל אני די בטוחה שחירות היא יסוד די משמעותי בהרכב השלטון הדמוקרטי. בערך החירות כמובן שמתפלג לחלקים ותת כותרות רבות, נמצא גם חופש הדת. אך.. האם במדינת ישראל חופש הדת הזה באמת מתקיים?
נכון, מדינת ישראל היא אמנם מדינה יהודית-דמוקרטית, המעמידה את הדת היהודית בראשה, אך היא לרוב שוכחת לתת יחס לאנשים שאינם יהודים או בכללי, שומרי דת. אני באמת שפורקת כעסים לא נחוצים על העניין של התחברה הציבורית בשבת [שאגב, כל הכבוד לחיפה, שעקפו את הבעיה] וכמה שהמדינה מגבילה בצורה בלתי הגיונית אנשים שאינם נוהגים, ויש בי המון כעסים מיותרים על כך שכדי להתחתן אני צריכה לטוס לחו"ל, אחרת הנישואין שלי לא יהיו תקפים בכלל במדינה ולא יאושרו בכלל בקיומם.. בכלל שעכשיו הבעיה מטרידה אותי יותר מכל פעם אחרת כי כבר הגעתי לגיל בו אני רוצה להתחתן [כן, אני מאלה שרוצות להתחתן מוקדם] וזה כאב ראש אחר לגמרי, כי גם חתן צריך למצוא אבל זה לא העניין. יש כעסים שמשתוללים בכל גופי מסיפוריי האישיים בהם נאלצתי להתעמת עם הדת היהודית.

 אני כבר לא אתחיל לפרט בכלל איך גברים חרדים היו יורקים לכיווני כשהייתי יורדת מאוטובוס, במדים, קרוב לשכונת מגוריהם. אני עוד יכולה להתמודד איתם אישית. אבל כשאדם חרדי מגיע לבניין שלי, דופק בדלת, ומבלי להסתכל לי בעיניים מבקש לדבר עם אבא, שלא מבין עברית, כי הוא רוצה לקנות את הדירה שלנו במחיר משפיל, זה מכעיס. ולמה? כי אבא תמיד יסרב, עם כל הכבוד, קנינו את הדירה והיא שלנו כבר 11-12 שנים. אבל החרדי יתעקש, ובסוף גם יביא את אחד האיומים הכל כך נפלאים שלו, שנתקלתי בהם לא מעט: "בסדר, אם לא תמכור לי עכשיו, אפנה אתכם ממנה בכוח. זה רק עניין של זמן."
עם כל הכבוד זה ממש לא משהו שמישהו אי פעם צריך לשמוע. אנחנו אנשים הגונים עם עבודות ומוסר. אנחנו שכנים שקטים ומשפחה שלווה. באיזו זכות מגיע אדם בטענה כזו? היה לי מורה כשהייתי בקורס נתיב, קראו לו מרדכי. הוא היה מנגן לנו "שירי שמיים" על הגיטרה, היינו מזמרים איתו ביטלס. כששאל מהיכן אני בארץ, והסברתי שמבית שמש - הוא מיהר להרגיע אותי ולומר שזו לא יהדות. זו בריונות. ואני מאמינה לו ומסכימה איתו לחלוטין. כפי שהמון מחבלים משתמשים בקוראן כתירוץ לטרור, הם משתמשים בתנ"ך כתירוץ לבריונות שלהם. כי זה לא בסדר שהבת שלך לובשת מכנסיים, או שהבן שלך משרת בצבא. 

אני רוצה לעבור לדוגמה נוספת, אבל היא יותר קשורה לקבלת דתות אחרות בחברה הישראלית.
אני נוצריה, אני אמנם לא שומרת דת אבל כן עברתי טקס טבילה בילדותי, ממש כאן בירושלים. כמובן שעם כל זה מגיע הצלב. יש לי צלב, ואפילו לא אחד. יש לי המון צלבים. גם אם לא אלבש את זה כסמל להפגנת דת, אלבש את זה כקישוט, כי צלב זו צורה יפיפיה לדעתי. צורה גיאומטרית. צאו ממסגרת הדת.
ביום השחרור שלי מצה"ל הגעתי לבסיס לעשות טופס טיולים יוצא ולבשתי שרשרת עם צלב. הבנות ורוב הבנים קיבלו אותי בחיבוק ולא התייחסו בכלל לשרשרת. אבל המפקדת שלי [לשעבר] רק ראתה אותי ומיהרה להכניס את הצלב שלי לסוודר, שלא יראו. מה שהיא אמרה אחרי זה שבר לי את הלב, כי היא אמרה שאני לא מכבדת. אחד הבנים עשה את אותו הדבר, וכל פעם שעשו את זה הוצאתי אותו חזרה, אמרתי שאין לי במה להתבייש ושאם כבר - הם לא מכבדים אותי.
כשאני חושבת על זה עכשיו, נכון. החברה היהודית אינה מכבדת אותי, ואני משתדלת כמה שיותר לכבד אותם. לראות צלב מזוית העין לא אמור לפגוע בכבודו של אדם מדת אחרת. אני לא מפציצה מוזיקה בשבת ואני לא נכנסת לשכונות שלהם בלבוש "לא צנוע" [כשהייתי במדים הייתי ליד השכונה, לא בה, אבקש לציין]. אני לא יורקת עליהם ואני לא מכפישה את התנ"ך ואת היהדות בשום צורה שהיא. יותר מזה? יצאתי לקורס נתיב כדי להבין וללמוד על הדת שלהם יותר. אני לא אוכלת חזיר מול הפרצוף שלהם, בטח לא עם גבינה, לא אוכלת לחם בפומבי או אופה משהו שאינו כשר לפסח במהלך החג, ובטח שלא נוגעת בפומבי לא בטלפון לא ברכב ולא בשום דבר שיכול לפגוע ביום הכיפורים.
כך עושה גם כל המשפחה שלי. ואם זה היחס שנסבול כי אנחנו לא חרדים - שנצטרך להתעמת עם אנשים שרוצים לקחת לנו את הדירה או יורקים לכיווננו, למרות שאין להם בכלל מושג שאנחנו נוצרים - אז אני אלןבש את הצלב שלי בגאווה. ושום דבר ואף אחד לא יגיד לי שאני מראה חוסר כבוד. כשעליתי לארץ לא חתמתי לאף אחד על שום מסמך שאומר שאני מוכנה להתגייר או שאני מתחייבת לשמור על הדת שלי בסוד, ולא ראיתי שום איסור על לבישת סממנים דתיים שאינם יהודיים.

אני אלבש את הצלבים שלי בגאווה, ואני אלך לכנסיה, ואני אלבש מכנסיים ואני אכבד את הסובבים אותי פשוט כי הם בני אדם, ולא על סמך הדת שלהם. זה שאני עונדת צלב לצווארי, אינו אומר שעתידי להתלות מידיי ורגליי מאחד על כך.

תודה למי שקרא ושתהיה לכם שבת שלום [כמה אירוני],

ג'ן.