"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

להלן חלק ממכתב שכתבתי לחברה שלי אתמול בלילה (תשובה עוד לא הגיעה):

"
בעודי חושבת ביום כיפור על האנשים שלא ביקשתי מהם סליחה, חשבתי גם עליך, ועל כך שאת זו שצריכה לבקש סליחה ממני.
איזו מין חברה את?! את פשוט נעלמת! ועוד בתקופה שהייתי צריכה אותך, כשאני בתחילת הקשר הרציני הראשון שהיה לי מאז כמה שנים טובות.. ואת זו שאני אמורה לשתף אותה ולספר לה על ההתלבטויות והדאגות וכו'.. (וכמובן שיש דאגות וחששות) וזה המקום שלך בתור חברה, ולך בכלל לא אכפת.
גם בשיחה האחרונה שאני יזמתי, אני הייתי צריכה להעלות את הנושא, ומיד אחר כך חזרת לדבר על דברים אחרים..
וזה נורא יפה שהשלמת עם ל' ו-ח' ולא יודעת מי, אבל השארת מישהי אחת שמאוכזבת ממך מאוד, וחבל.

לילה טוב ושנה טובה.

"

מדובר בחברה שהחשבתי כמאוד מאוד טובה וקרובה. תכננו לעבור לירושלים ביחד, ועד לפני חודש לא היו עוברים יומיים בלי שהינו מדברות אחת עם השניה, ובחודש האחרון לא רק שלא ראיתי אותה, אלא אפילו בטלפון לא הצלחתי להשיג אותה כמו שצריך, ומצידה אני לא בטוחה שבכלל היו נסיונות שכאלה.. אמנם יש לה עבודה חדשה אבל זה בקושי תירוץ. בקיצור- מקרה לא קל של הזנחה.

זהו. מקווה שאוכל לבשר לכם בשורות טובות בקרוב..

יום נעים!

*[שם של שיר של REM, שאת הדיסק שלו שקניתי ב14 ש"ח ביד שניה התחלתי לחקור רק היום..]

באסה שהשבוע מתחיל מיום שני. נכון?

אז מה היה לנו?

פגישה עם אמא של י': מדובר באישה ארגנטינאית חמה, שישר כשראתה אותי רצה אלי, חיבקה אותי בזרועותיה והודיעה: "את יותר יפה במציאות מאשר בתמונות!", לאחר מכן ישבנו לשתות בבית קפה, והיה מעט מוזר.. היא שאלה אותי כמה שאלות ואני סיפרתי, אבל בעיקר התמקדנו שתינו בדבר שמשותף לנו- הבחור. בסוף הפגישה היא הודיעה: "את יפה גם מבחוץ וגם מבפנים!" ולאחר מכן ציינה לבחור שאני מרשימה מאוד, חכמה, נעימה, וכו'.. -האגו שלי הגיע למימדים חד פעמיים באותו היום. לסיכום- היה די נחמד, ולפחות זה כבר מאחורי.

ביום שישי שלפני החג נפגשנו שנינו בירושלים, והיתה פגישה בהחלט מקסימה ורומנטית ומושקעת מצידו- הביא עוגיות ומיכל קצפת =) ולמרות שהיה דל מבחינת אטרקציות- כי רוב הזמן פשוט שכבנו על הדשא בגן הורדים ודיברנו.. היה מקסים. לאחר הפגישה חזרתי הביתה, מעט לחוצה כי לפניי רק מספר שעות עד כניסת החג, חלפתי בחופזה על פני חדר הכניסה, כשתוך כדי אני שמה לב לזר גדול שמונח על השולחן, וחושבת לעצמי- בטח אחת מאחיותי או דודיי שלחו לכבוד החג, אבל במהרה אמא שלי קוראת לי ומעמידה אותי על טעותי- מהמכתב המצורף לזר המרשים הבנתי שזה י' ששלח, בתוספת קופסת שוקולדים. נכון מקסים?

בנוסף- היתה פגישה של י' עם ההורים שלי. זו בהחלט היתה פגישה משונה, וניתחתי אותה היום עם הפסיכולוגית שלי, מה שהביא למסקנה שלא הפגישה היא המשונה אלא אני:

בתור הקדמה אומר שאמא שלי כבר מזמן רצתה לראות אותו. כשהוא הגיע שאלתי אותו אם הוא רוצה לעלות ולראת את הזר היפה שהוא שלח לי, וזה לא היה מארב ולא תחבולה, באמת שהתכוונתי שזה מה שיקרה: הוא יעלה, יסתכל, במקרה אמא שלי תעבור, יגידו שלום-מה-נשמע, ונצא לדרכינו.

בפועל אמא שלי הציעה לו משהו לשתות, אני מיד נתתי לו מבט שלא משתמע לשני פנים של: "לא-באמת-חייבים-בוא-נלך", אבל לבחור היו תוכנות אחרות, וכך מצאנו את עצמנו כל המשפחה בסלון, שותים שתיה קלה. אמא שאלה טיפה שאלות, אבא קישקש על סיפורי מלחמה, ושמתי לב שבעוד שאני הייתי די עצבנית ומזיעה- הוא דוקא היה די נינוח ובטוח בעצמו.

טוב, אנחנו כבר יודעים שהוא כזה, לא?

כן, אני יכולה לדבר על עוד דברים חוץ מהקשר עם הבחור, ואני אוכיח זאת:

אתמול השגתי עוד מטרה שרציתי: תענית דיבור. חשבתי לאחד אותה עם צום גדליה, ושזה יקל עלי במידה מסויימת. מה אומר? זה היה כמעט יותר מדי קל. בסך הכל הייתי צריכה לסנן שיחות, לרמוז לאח שלי שיענה במקומי, ובכלליות להתחמק מתקשורת מילולית, אבל זה לא היה שינוי גדול יחסית ליומיום! הסיבה היא כנראה שלא ממש יצאתי אתמול מהבית, אז לא היו לי נסיונות אמיתיים להימנע מתקשורת. אבל בכל זאת- אני די בטוחה שיכולתי להמשיך כך עוד ועוד. אולי זה כמו מתיחות: זה לא משנה כמה מתיחות אתה עושה אחרי ספורט- זה תלוי במה שהגוף שלך דורש ומתי אתה מצליח "להכאיב" לו, נכון? ולכל אחד זו כמות שונה.. זו האנלוגיה הטובה ביותר שהצלחתי למצוא כרגע, מצטערת אם זה לא מספיק ברור.

לפחות יצא לי להגיד הרבה תהילים באותו היום..

היום הנושא של ההכשרה להתנדבות היה ישראבלוג. היה ממש מעניין. האמת היא שלמרות שלשני האחראיים סיפרתי שיש לי בלוג [ואם נהיה כנים- אמרתי את זה בעיקר כי חשבתי שזה יעזור לי להתקבל]- אני לא ממש מעוניינת שכל הצוות ידע על כך, ולכן כששאלו למי יש- מילאתי פי מים. בהחלה היה מפגש עם בלוגרית ותיקה, ואחר כך הגיעה האטרקציה האמיתית- המנהלת של ישראבלוג. באמת שאין לי מושג למה, אבל ממש התלהבתי לפגוש אותה. והיא מקסימה וחמודה ממש. היא הסבירה על הרקע להקמת האתר וכל מיני דברים ממש מעניינים. בדרך כלל רוב האנשים מסתכלים על ישראבלוג באופן נקודתי בצורת הסיפור והבלוג של כל אדם ואדם, אבל זה בהחלט מעניין להסתכל על התופעה הזאת ממעוף הציפור. וכמובן היה דיון מרתק על הסוגיות האתיות הקשורות לבלוג- האם להפעיל צנזורה במקרים של פגיעה עצמית ואובדנות? ומה לגבי בלוגים שמעודדים אנורקסיה? נכון שהסוגיה הזו מוצתה, אבל היה מעניין לדון בה עם האדם שבאמת אחראי ויכול להשפיע על כל זה, וכן לגבי בלוגרים שנפטרו וקרוביהם מבקשים את הסיסמא- אלו סוגיות אתיות מרתקות. בנוסף דיברנו על הפרוצדורה במקרים שנדמה כי ישנה סכנת חיים ממשית- פשע או התאבדות, מה התהליך עד להגעה אל סף דלת הבלוגר ממש, וכו'.

מה עוד..? החיפוש אחר עבודה עדיין נמשך. אני משגרת את קורות החיים שלי לכל עבר ומרגישה כמו עלה נידף ברוח- מי יודע לאן זה בכלל מגיע ומי מציץ בזה? לאט לאט הסטנדרטים יורדים.. הרי צריך פרנסה.

זהו נראה לי.

שיהיה לילה טוב וחתימה טובה!

נכתב אתמול בשעת לילה מאוחרת:

אם הייתי צריכה לסכם בצורה הכי תמציתית ואופיטימית את השינוי שעברתי השנה, הרשו לי לצטט את אביתר בנאי בשירו על התורה:

עד שנפגשנו, אני ואת

הייתי צריך את הכאב

כדי להירגע, להתקרב

היום אני איתך, ואני יודע

כמה עומק יש בלי גבול בנחמה.

האושר ממש קרוב אלי, אני יכולה להרגיש אותו.

אני רק צריכה להפסיק עם כל הקלישאות והרומנטיקה שאני רגילה אליה, מהטלויזיה והסרטים שחדרו אלי למוח בטח עוד מאז היותי עוברית.

אם מישהו מבחוץ היה מסתכל, הוא אולי היה אומר: "נו באמת, אין לה שום סיכוי", אבל יש לי סיכוי, גדול מאוד.

ובכל זאת, אם אנחנו כבר מצטטים את אביתר בנאי:

זכרונות צפים

מאיימים לשרוף הכל

יש מגירות שאני עדיין לא פותח

עד שיוסיף בי אור.

אפשר להגיד שלפני כמה ימים פתחתי מגירה כזו בטעות, והתוצאות לא אחרו לבוא. אבל הכל בסדר, הכל בשליטה.

רק צריך להיות זהירים יותר בפעם הבאה, זה הכל.

עכשיו שכל המבחנים מאחורי- חיפוש העבודה בעיצומו. עברתי בערך בין כל החנויות ספרים/דיסקים במרכז, ואף אחד מהם לא היה זקוק לעובדת.. היה קצת מייאש, אבל הזכרתי לעצמי כלקב"ה יש כנראה תוכניות גדולות יותר בשבילי..

היום אני פוגשת את אמא של הבחור בירושלים. וויש מי לאק.

זהו. אם אני לא אראה אתכם עד החג [ב"מופע של טרומן" הוא היה נוהג להגיד: "בוקר טוב, צהריים טובים, ולילה טוב"]-

שבת שלום וחג שמח! יש הרבה עוצמה לחג כשהוא מגיע ביחד עם השבת. שנזכה כולנו :)