 כינוי:
מתחזקת מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
עוד ספר
ספר הדקדוק הפנימי/דוד גרוסמן.
את הספר הזה קראתי במשך שבוע ברצף, יום אחר יום, לילה אחר לילה. לא כי הספר ארוך- אלא כי זו הדרך הטובה ביותר להתמודד איתו. מעט בכל פעם. ואחרי שסיימתי אותו, היום בצהריים, לא הצלחתי לקום, לא הצלחתי לזוז, לא הצלחתי לחשוב מחשבה אחת נורמאלית במשך רבע שעה. הייתי פשוט המומה.
וכשיצאה השבת התחלתי לחפש ברשת הסברים על הספר הזה. ניתוחים סיפרותיים. משהו שיעזור לי להבין לעומק. כי הספר הזה כל כך עמוק, כמו תהום פעורה, שאפשר לראות רובד פה ורובד שם, אבל אי אפשר לעמוד על עומקו האמיתי. ובחיפושי נתקלתי בכל מיני אזהרות: "ספר מדכא", "ספר כבד במיוחד", "ספר שעושה-פיזית- תחושה לא טובה בגוף". אני לא ממש יודעת על מה הם מדברים, אבל אולי באמת צריך אזהרה מפני הספר הזה, ולו מהסיבה הפשוטה שזה כנראה הספר הטוב ביותר של גרוסמן [בתור אחת שקראה את רוב ספריו]. וזה אומר הרבה. לטוב ולרע.
אז באופן כללי הספר עוקב אחר הילד, אהרון, ותהליך התבגרותו. או יותר נכון אי-התבגרותו. בזמן שכולם סביבו מתבגרים- גופו ונפשו נשארים מאחור, להביט בעין ילדותית על עולם המבוגרים הבוטה, הלא-רגיש, הדו-פרצופי, המחליא. הספר מתאר ברגישות אין-קץ ילד המגלה שאין לו מקום בעולם. הוא מגלה את פרצופם האמיתי של הוריו ומתרחק מהם, אך גם מאחותו, מסבתו החולה בנפשה, מחבריו הטובים שמשאירים אותו מאחור, ומהילדה אותה הוא אוהב. זהו ילד שמצד אחד רוצה להישאר טהור, אך מהצד השני משאירים אותו בודד נורא, רגיש במיוחד לכל הסובב אותו, לכל סימן ומשמעות. הוא מדבר שפה שונה, לכאורה, מכל האנשים סביבו.
הדברים שהכי "כאבו" לי בקריאת הספר הם המחשבות שווא הילדותיות שלו: למשל שאם יחזור על מילה מסויימת, טהורה, קדימה והפוך, כך וכך פעמים, היא תייצג עבורו נאמנות של אנשים כלפיו. או שעליו לאכול דבר מה כדי לחזק רגש מסוים בגוף- סוכר עבור חברוּת ועמלין עבור זכרון וכו'. מחשבות כפייתיות שלא נותנות לו מנוח. ובעיקר, כל הספר אני רק זועקת באלם להוריו: מה קורה לכם? אתם לא רואים כמה הילד הזה צריך פסיכולוג?! [ocd מינימום, רק בתור התחלה..]. והוריו, אפילו בבדיקה שגרתית אצל הרופא הם מסתירים את הבעיות שלו, מתביישים בו.
עוד יופי של הספר הוא השילוב הזה של תיאור גופני כל כך, אך מצד שני מלא ברגשות.
[מפה ספוילרים, נניח?]
רק מעט מהקטעים שזעזעו אותי:
-כשאהרון מתחיל להסריח, מרגיש את הריח הרע מגיע ממש מתוכו, מתוך גופו ונפשו ולא מבין למה, כך ימים רבים עד שאמו מגלה שיש גוש מסתורי בתוך אפו, לוקחת אותו לרופא ושם הרופא מוציא את הגוש ומגלה שמדובר בפתק קטנטן שכתוב בו דבר מה [?], אותו דחף לאפו.
-יוכבד, אחות של אהרון, בודדה כמוהו אך מעבירה את שנותיה בהתכתבות עם אנשים זרים, חברים-לעט. לאחר שהיא מצהירה על עצמה כחיילת בודדה ועוזבת את הבית הוא מעז לפתוח את מגירת המכתבים ומגלה רשימה שהוא אינו מבין, אך הקורא מבין: הוראות ליד כל כתובת: "ילדה מאומצת", "מאוהבת בחבר שנהרג", "נסיון התאבדות", "רומנטית חולת סרטן", ורק מול שם אחד, הבחור הנכה מאוסטרליה, היה כתוב: "האמת".
כל כך הרבה דברים בספר הזה אני לא ממש מבינה, והייתי שמחה לחלוק עם מישהו שקרא.
למשל, מה המשמעות של האובססיה של אהרון להודיני וקסם ההיחלצות? האם זה הנסיון של אהרון להיחלץ מגופו הילדותי לעבר גוף בוגר יותר? או השמות של בני המשפחה: אהרון, יוכבד, והאב משה. ורק לאמא שם זר- הינדה. בטוח יש לזה משמעות. ועוד, ועוד..
קשה לי להשלים עם העובדה שלא אבין הכל. ועוד יותר קשה לי עם כך שלעולם לא תהיה לי שוב את החווייה של קריאה בספר הזה בפעם הראשונה. וכאן זה מתחבר למלצה בגב הספר: "אני מקנא באלה שעדיין לא קראו את הספר".
אז קשה לי לדעת אם להמליץ עליו או לא. מצד אחד- איך אפשר להמליץ על ספר כה... עוכר שלווה? מצד שני אם אתם כמוני וזה הסוג האהוב עליכם- אל תוותרו. אני הענקתי ציון 10.
לילה טוב.
| |
מדהים. יכולה להיות לי תקופת יובש של חצי שנה ויותר, ואז פשוט בשבוע אחד אני מקבלת 5 [!] הצעות.
הראשונה היתה מהבחור האחרון שיצאתי איתו, שחשב שאני וחבר מאוד טוב שלו נתאים. זה יהיה ממש מקסים ומחמיא מצידו אז הסכמתי, למרות שהתיאור הכללי נשמע לי לא כל כך מתאים [זקן? פאות? לומד לרבנות?!], ויצאנו ולמדתי לקח חשוב, מה שלא יקרה עם הקשר הזה- אף פעם לא לשפוט על הדברים האלה, החיצוניים. היה דייט נהדר והוא באמת בחור איכותי, ממה שפגישה אחת יכולה לגלות, אז נראה מה הלאה.
בקיצור גם 3 הצעות לבחורים מאחותי, וגם עוד אחד מאיזשהו אתר ששמתי עליו את עיני כבר לפני שבועיים, ואז התברר שהיה תפוס, ועכשיו פנה אלי שהוא פנוי ומעוניין.
מי יודע, אולי זה החודש שלי?
חודש ניסן, החודש בו עם ישראל וריבונו של עולם "מיסדו את הקשר" ביניהם :) ,אם זה לא חודש האהבה, אז מה כן?
מה גם שעם כל האביב וההתחדשות שמסביב.. איזה זמן טוב יותר מעכשיו?
בעזרת השם..
שנזכה לצאת כל אחד מהעבדות שלו. אני חושבת שמצאתי את זו שלי.
חג שמח :)
עריכה:
עכשיו נפל לי האסימון! בדיוק השבוע שמעתי להצעתו הנושנה של הקוצקר לקרוא בספר המידות לרבי נחמן את ערך חיתון, ובמהלך הקריאה קיבלתי את הSMS מהבחור שיצאתי איתו וכו'. ומאז ההצעות לא מפסיקות להגיע. בזמנו חשבתי שזה סתם מוזר אבל עכשיו.. מסתבר שרק לקרוא את הסגולות של ר' נחמן זו סגולה בפני עצמה ;)
| |
איך נראה לך בכלל שמגיע לך לקבל בחור ישיבה תורני, צדיק תמים כזה, טהור כמו שאת כל כך רוצה וחולמת, ירא שמיים, מקיים מצוות קלה כבחמורה, שכל כולו חושב ונושם תורה, כשאת כל כך רחוקה מזה?
אולי שנה הבאה כשבע"ה תזכי ללמוד תורה באופן קבוע, אולי תוכלי קצת להתקרב, קצת להיות ראויה. אבל עכשיו?
איפה הוא ואיפה את?
שיחה שהיתה לי היום עם אחותי:
אני: הבעיה אצלי היא שאני אף פעם לא חותכת. אני תמיד חושבת: אולי בפגישה הבאה הוא פתאום יראה לי צד יפייפה שלו שעוד לא ראיתי? בטוח שכן, ואני לא רוצה לפספס את זה. וגם אם לא- אני לא מחפשת מישהו מושלם. אני רואה את התכונות היפות שקיימות אצלו ונאחזת בהן, מגדילה אותם ושמה את כל השאר בצד.."
היא: הנה, זו בטח הסיבה לכך שאת עוד לא נשואה, הקב"ה לא רוצה שתתחתני עם כל דפוק שאת יוצאת איתו וחושבת שהוא נהדר, הוא רוצה להביא לך את מי שבאמת ראוי לך, ועד שתגיעי אליו כבר תדעי לזהות אותו באמת.
:)
תגידו מה שתגידו, אבל זה העלה בי חיוך. טוב, בשביל דברים כאלה היא אחותי.
קראתי לא מזמן ב"עולם קטן" שכדי לעזור לבעל האבדה-שהיא-אני למצוא אותי, אני צריכה להתקרב כמה שיותר לפוטנציאל של שורש נשמתי, ששם אני והוא הכרנו והיינו ביחד. להתקרב לשם בעבודה על המידות, בעבודת השם. אחרת איך הוא יכיר אותי? ובטח במצבי הנוכחי, כשעברו עלי כל כך הרבה דברים מאז, והתרחקתי והתלכלכתי ואני מכוסה בעפר. הוא בטוח יעבור על פני, יגיד: "זאת? לא יתכן.." וימשיך הלאה.
התנערי, מעפר קומי
זה לא ציווי, זה עידוד, תמיכה- לא משנה כמה את מלוכלכת, תמיד תוכלי להתנער, לקום. חייבים לקום. חייבים להמשיך. ואיזה זמן מתאים לכך יותר מאשר שבת?
שנזכה תמיד לקום, להתנער.
שבת שלום.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
