"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

היום היתה פגישה מס' 2 עם הפסיכולוגית.

כשלושה רבעים מהפגישה הייתי די מרוחקת וסגורה. אני עצמי לא ממש שמתי לב לזה עד שבסוף היא אמרה בנימה של יאוש: "אם את לא תיפתחי אנחנו פשוט נבזבז את כל הפגישה". איכשהו מצאתי את עצמי אומרת לה שמאוד קשה לי להיפתח, ושתמיד פגישה ראשונה שלי עם אנשים הולכת טוב, אבל בפגישה השניה אני כבר מתרחקת ומפחדת לתת מעצמי, כי כבר יש ציפיות וקיימת האפשרות להיפגע. ואז היא אמרה: "זה בעצם מה שקורה איתנו עכשיו, נכון?" ופתאום תפסתי שכן.

בסוף היא אמרה את המסקנה שלה, שאני מחפשת כל הזמן פידבקים ואישורים מהסביבה, כתוצאה מאיזה חסך שהיה לי בבית. וברגע שהיא אמרה את זה, פשוט בבת אחת פרצתי בבכי, כאילו נהר שלם רק חיכה להתפרץ. כאילו רק היה צריך ללחוץ על הכפתור הנכון. וזה היה סוג של בכי שלא היה לי כבר הרבה מאוד זמן. היא נראתה די מרוצה. בכל זאת, סוג של פריצת דרך. הבעיה היא שזה קרה ממש בדקות האחרונות של הפגישה, ולא היה לה ממש נעים להגיד לי ללכת..

ואני די מבואסת, כי פתאום הבנתי שאני ממש לא אמורה להגיד לבחור שאני בטיפול פסיכולוגי עד שנהיה כבר רציניים פחות או יותר. וזה מרגיש לי רע, כי בינתיים זה הולך טוב ולא בא לי לשמור כזה סוד מפניו..

ובנוסף, בדיוק דיברנו על העניין של ריחוק בפגישה שניה. מה אם זה יקרה לי עכשיו איתו? אני ממש לא רוצה לעשות משהו שיהרוס את זה. הוא די מוצא חן בעיני..

זוכרים שעבדתי ביוני שעבר בשבוע הספר? אז היום התקשר אלי אחד האחראיים, אמר שהם "זוכרים אותי לטובה", ורוצים שאעבוד איתם שוב השנה. אמרתי שכן אבל ללא התחייבות סופית, כי בעצם קשה לי לראות איך אני אצליח לתמרן את כל העניין, כי עדיין יהיו את הלימודים, את ההתנדבות ואת הפר"ח.. אבל זו ממש עבודת החלומות. וגם השכר: 1500 בלי בונוסים בעשרה ימים זה לא רע בכלל.

והשבוע הזה עובר לי ממש לאט... מה יהיה עם זה?

המשך שבוע טוב שיהיה, ולילה טוב.

[למניין הבחורים שיצאתי איתן מאז המיתולוגי, כזכור].

אוקיי, הבחור ממש חמוד, ומצחיק, והוא יודע להקשיב, אבל גם יודע איך לשבור שתיקות, ומתעניין, ובכלל- נראה כאילו יש לו מה להציע..

אבל הוא ממש נמוך.

אבל באמת. קצת יותר נמוך ממני אפילו. ואני נמוכה. אני זאת שבטוחה תמיד שכולם נורא גבוהים עד שאחרים מעמידים אותה על טעותה, כי פשוט כל מי שגבוה ממני בקצת, נראה לי ענק.

בהתחלה זה קצת הפריע לי, אבל אז ככל שהדייט התקדם, שכן רובו היה בישיבה זה מול זו וההבדלים לא ניכרו- החלטתי פשוט לשכוח מזה.

בדייט עצמו נהנתי מאוד. לא הייתי לחוצה או נבוכה בכלל, והאמת היא שהדייט לא הרגיש כמו דייט אלא פשוט כמו משהו שעושים בשביל הכיף. ואני יודעת שזה בזכותו, כי הוא הקרין מין ביטחון כזה, שגרם לי להרגיש נינוחה ופתוחה.

ויש עוד משהו: עד היום, אחרי הדייטים- גם אם נהנתי וגם אם פחות- תמיד היה את המתח הזה של היום שאחרי, מתי הוא יתקשר ומה הוא יגיד ואם בכלל הוא ירצה.. תמיד הרגשתי כאילו אני מחכה לאיזה גזר דין משופט עליון או לפחות בכיר..

והפעם כל זה לא היה, כי ידעתי שהוא מעוניין. הוא פשוט הראה לי את זה בכל מיני דרכים קטנות, לא מדי בולטות מצד אחד, אבל שקשה לפספס מצד שני.. גם בדייט עצמו, גם באסאמאס ביום למחרת, גם בשיחה שלמחרת, שעד שהגענו לשאלה המתבקשת היא נראתה כל כך מיותרת, ועדיין עניתי לשאלתו בלי היסוס: "ממשיכים".

נכון שכל זה רק אחרי דייט ראשון, ומי יודע מה יהיה בהמשך [הרי רוב הדייטים שלי החזיקו מעמד בממוצע חודש], אבל יש לי הרגשה טובה (:

דייט נוסף יהיה בסוף השבוע בעז"ה.

זה הכל להפעם.. לילה טוב שיהיה!

אתמול חל יום הולדתי.

האמת שזה היום אחד הימים המתישים מבחינה רגשית שהיו לי בשבועיים האחרונים, ועימו רק אלומת אור אחת שצצה לקראת סופו, ועליה בהמשך.

מוקדם בבוקר התחיל היום ב- פגישה אצל הפסיכולוגית. אתם שומעים נכון, סוף סוף עשיתי את זה, לקחתי את עצמי בידיים ופניתי לקבל עזרה. למה, אתה שואלים? להלן הסיבות:

א. בתור אחת שרצונה להיות פסיכולוגית בעתיד- אני מאמינה שטיפול פסיכולוגי יועיל לכל בן אדם באשר הוא. אלא אם כן הוא כמובן ממש מאושר ואז סתם חבל [אבל רצוי לבדוק מאיפה האושר הזה מגיע והאם הוא קבוע או זמני].

ב. ואם לכולם רצוי- אז לי על אחת כמה וכמה, שהרי בתור סטודנטית לפסיכולוגיה אני יכולה לקרוא לתסביכים שלי בשמות מקצועיים.

ג. שוב, בתור אחת שרצונה להיות פסיכולוגית- יהיה מעניין להתנסות במקצוע שמעניין אותי. אמנם מהצד השני אבל ניחא..

ד. יהיה לי משהו לדבר עליו בראיון לתואר שני, אם ובמידה ואוזמן, כי מסתבר שהם מעריכים זאת.

והיפה ביותר בעניין הוא- שזה ממש זול. זתומרת מסובסד.

אז זה מה שקרה על הבוקר. אמנם, אשקר אם אומר שהיתה חוויה נהדרת ושהרגשתי ממש טוב אחר כך. האמת היא שזה לא היה כל כך נעים תוך כדי, וגם לאחר מעשה, מלבד הקלה תפס אותי פחד גדול שעשיתי משהו שאין ממנו דרך חזרה, והנה יש אדם בעולם שיודע עלי כל כך הרבה דברים שלא הייתי מספרת לאף אחד..

אחר כך היתה שיחה מהאקס, והיה ממש טוב לשמוע ממנו. וכמובן מחמיא, כי רוב האנשים לא באמת יודע/זכרו שיש לי יום הולדת [עברי. בלועזי פחות או יותר הוצפתי ברכות, אבל אני חבה זאת, לפחות באופן חלקי, לפייסבוק].

לאחר מכן היו כמה קורסים, קצת זמן לשרוף, וההתנדבות עם החניך מגהה. אבל משום מה הרגשתי ממש רע לאורך כל היום. אולי בגלל הטיפול, אולי בגלל משהו אחר..

אחרי החונכות היתה אמורה להיות לי פגישה עם רכזת פר"ח, והיא לא היתה במקום המפגש, שזה מוזר כי היא תמיד מקדימה וכבר נמצאת שם לפני אני מגיעה. מכיוון שהיא חירשת, התקשרות היתה חסרת טעם. שלחתי הודעה, וכשלא נענתי הלכתי למכולת לקנות לי אוכל, ושם פגשתי את חברה שלי מהשירות! היה מאוד נחמד לפגוש אותה, והיה עוד יותר נחמד כשהיא הזמינה אותי לחדר שלה במעונות, ואפילו יותר נחמד שהסכמתי! כי לא היה לי ממש כוח והתחשק לי להיות לבד עם המחשבות, אבל נלחמתי בעצמי, והדבר השתלם ביותר כי...

יש לי דייט!

והכל בזכות החברה הנ"ל, שאחראית בין השאר לדייטים מוצלחים יותר ופחות שהיו לי. היא אמרה שמישהו שלומד איתה ממש מתאים לי, והסכמתי, ועוד באותו היום היא התקשרה אלי והודיעה לי שהוא בעניין והיא תתן לו את המספר שלי.

היום הסתיים עם קונצרט של מוסיקה קלאסית מודרנית, מאוד לא לטעמי.

ומוקדם יותר הערב הוא הבחור התקשר! קוראים לו נועם, ובטלפון הוא נשמע כל כך...נלהב! כמובן לא בקשר אלי אלא בכלליות, פשוט נשמע אדם שמח ועליז ודברן. קבענו לצאת במוצ"ש. עדכונים יבואו בהמשך אי"ה (:

היום אמא החליטה לפנק אותי ליום הולדתי במסע חומרני, בסיומו התחדשתי בגבות [מסודרות יותר], שמלת סרפן חמודה [אותה אני מתכוונת ללבוש מחר לאירוסין של חברה], וטייץ.

עד כאן לעדכון. שיהיה לכם ערב מקסים עם המון אהבה (: