"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."
צריך שכל אדם ידע ויבין, שבתוכו דולק נר. ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו. /הראי"ה קוק |
 כינוי:
מתחזקת מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
ספרים קטנים ואפורים
מחשבה: אולי אהפוך את הבלוג הזה לספרותי נטו? בין כה וכה אני לא מעוניינת לכתוב על דברים אישיים, ואתם לא מעוניינים לקרוא אותם..
ספר קטן ואפור מס' 1:
Curriculum Vitae/ יואל הופמן
מה פירוש הכותרת? "קורות חיים" בלטינית. שזה קצת מצחיק, כי הרומן הזה, האוטוביגורפי לכאורה- אין בו שום דבר המתקשר לרשימה היבשה והמסודרת של קורות חיים. למעשה- לכו תוכיחו שזו אוטוביוגרפיה, ואני מבטיחה לכם שלא תצליחו. בכלל, לכו תוכיחו שיש פה עלילה כלשהי, בינות למחשבות, ההגיגים הפילוסופים, וקטעי השירה וההייקו שכל קשר בין אחד לשני מקרי בהחלט.
נתחיל בכך שהספר הזה לא דומה לשום דבר שקראתם או שתקראו. וכן, אפשר על ההתחלה להכריז: "זה פלצני!"
אבל אנחנו לא נעשה זאת.
אז מה יש לנו? 100 קטעים ממוספרים, שאמורים כנראה להחליף את מספרי העמודים שאינם. מחבר שכותב על עצמו בגוף ראשון רבים, דפים צהובים דקים וטקסט שנכתב רק בצד אחד שלהם- השמאלי. ומה יש בצד הימני, אתם שואלים? בדרך כלל- כלום, אבל מדי פעם יש ציורים. של יואל הופמן עצמו- אלא מה? במבט ראשון הייתם מנחשים שגיל המצייר הוא בין שנתיים לארבע. אבל כשמתעמקים בציורים- המורכבים למעשה מקו מתמשך אחד בלבד שנעשה ב"צייר" או תוכנה לא מתוחכמת מעין זו- יש בהם את אותה אווירה פילוסופית-נוגה-מהורהרת שקיימת לאורך הספר כולו.
ואני יודעת שלא אמרתי עדיין כלום שיוכל להמליץ על הספר הזה, אבל במקרה הזה אי אפשר. באמת אי אפשר לתאר את מה שהולך שם. זה לא דומה לשום דבר אחר שנתקלתי בו, וזו כנראה כסיבה שאין לי מילים לתאר את המהות, ואני יכולה לתאר רק את הצורה.
ולתת ציטוטים, כמובן. הסוגריים המרובעות- במקור, הסוגריים העגולות- שלי:
[4] ישנם דברים שלא יאמנו כמו למשל שהמלה הגרמנית לרגשי נחיתות היא מינדרורטיגקייטסגפולה.
או למשל פליאה גדולה היא שברוסית [או פולנית] המלה לאלוהים היא בוג.
[23] היא תמיד צדקה מפני שמעצם טבעה האשה בנויה נכון יותר. היא המוסיקה והיא הנגן והאיש אינו אלא זה שעומד לעתים אצל הנגן ומעביר את הדפים.
[35] בסופו של דבר אנחנו (אנחנו זה יואל? אנחנו זה המין האנושי?) גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה. עירום וחסר כל יכולנו למכור את עצמנו אולי בשבעית לירות בעיקר בשל הבקיאות בקנט ובשפינוזה.
[62] אנחנו נתקלים זה בזה כמו כדורים על שולחן ביליארד וכל מה שנותר הוא רק צליל הנקישה
[65] אדם נושא לאשה אשה ואשה נושאת לאדם אדם ומים הם מיסוד המים ואויר מיסוד האויר כמו שפעם, בעיר שקרויה מריפורט, בחוף המזרחי של אנגליה, ראיתי מזח ישן ובית שהיו, בדיוק מושלם, מה שהם.
[69] (ואהובה עלי ולכן אביא את כולה) מיעטנו לדבר על הירח בספר הזה. צריך להבין שהירח הוא בן דמותה של השמש. כשהשמש מצויה במקום נסתר הירח מצוי במקום גלוי ולהפך. מבלי שנתיחס לעניין הדקדוקי השמש הוא הנקבה והירח הוא הזכר והדברים האלה נקבעו מכוחם של האלמנטים הקדומים [כח כנגד חלשה וכדומה]. למרות מה שהפיזיקאים סוברים הירח מתגעגע לשמש. כשהוא חסר- הוא מתגעגע בחלקו החסר ואפילו נותר ממנו רק פס דק. באוניברסיטה הדברים הללו נחשבים לתורות של הבל. אבל שם מתרחשים דברים אי אפשר להסביר מכוחה של האוניברסיטה לבד. כגון שאדם [ששמו קפלינסקי] תולה את מעילו על הקולב שבכניסה לאולם ההרצאות והמעיל נשאר באותו מקום עד שההרצאה נגמרת.
[83] אין גבול ליופים של הדברים העצובים.
ולקראת סוף הספר את הדבר הנוגע ללב הבא:
[97] תודה שהרשת לנשמה שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה. אבל מכיוון שהואלת להביט בי בעינים האלה שלך פעמיים או שלוש אולי [לרגע] ידעתי משהו שאתה יודע והוא עמוק לאין שיעור מין המחשבות האלה שלי ומן הנהר הגדול של זכרונות שאותו אנו קוראים חיים.
ומי לא ירצה לקרוא ספר שבו הסופר מקדיש לו פסקה כה מרגשת?
נכון שהגזמתי קצת עם הציטוטים אך זו בעיני הדרך היחידה להעביר מעט ממהותו של הספר הזה.
מומלץ בחום.
על ספר קטן ואפור מספר 2'[הקרוי גם 'מאה חלומות וחלום']- אולי בפעם הבאה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
