"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."
צריך שכל אדם ידע ויבין, שבתוכו דולק נר. ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו. /הראי"ה קוק |
 כינוי:
מתחזקת מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
שיר טיול
אתמול פינקתי את עצמי ביום חופש, כזה שמבטלים תוכניות בשבילו.
התקשרתי לאנשים ובילפתי שאני חולה, ונסעתי לי לירושלים.
התחנה הראשונה שתכננתי היתה היער. הבעיה היא שלקח לי יותר משעה למצוא את הכניסה אליו, ובין שאר התלאות בדרך מצאתי את עצמי בכניסה להר המונחות. לקחתי אוטובוס חזרה לכניסה לעיר והתחלתי את החיפוש מחדש, והפעם מצאתי אותו.
עכשיו תגידו: "עירוניסטית שכמותה, אפילו כשהיא כבר עושה טיול היא חייבת ללכת למקום קטן שנמצא כבר בתוך עיר!" אז זה נכון, אני אכן עירוניסטית, אבל בנוסף אני גם לא ניידת בעליל וצריכה להסתייע באוטובוסים כדי להגיע ממקום למקום, וחוץ מזה אני מודה שקסם לי להרעיון לבלות את שאר היום בעיר הקודש.
בקיצור- היער: כבר מזמן לא הייתי בתוך כל כך הרבה שקט. פשוט להשתרע על מצע של דשא שצמח לגובה פראי במיוחד ולהקשיב לציפורים, לדמיין לעצמי מה הן מספרות זו לזו. השלב הבא היה למצוא את עצמי בחורשה מוקפת בשקדיות לבנות וורודות. לשקדיה יש יופי מינימליסטי. היא אינה עוצרת נשימה במובן של להתקל בשדה ענק של צבעונים, למשל, אבל החן שלה הוא בפשטות שלה. קצת כמוני. רציתי להתרחק מהכביש אז עליתי לנקודה הגבוהה ביותר שהיתה בהישג טיפוס, ומצאתי את עצמי מוקפת בהרים הנהדרים של ירושלים, כשהרוח הקרה מלטפת את פני. ואחרי כרבע שעה הליכה נתקלתי בפריחה מרהיבה של רקפות, בכל גווני הוורוד שרק חלמתם עליהם.
בקיצור- היה ממש נהדר.
אחר כך נסעתי לעיר לאכול ולקנות דיסקים: של רג'ינה ספקטור: לי, ושל שוואקי-ההופעה בקיסריה: מתנה לאח שלי. כבר מזמן הגעתי למסקנה שהשימוש הטוב ביותר שאפשר לעשות בכסף הוא לקנות מתנות לאחרים. הבעיה היא שלי ולחברות הטובות שלי יש הסכם [הסכם כפוי, לגבי] שאף פעם בימי הולדת לא נותנים ולא מקבלים מתנות. לא יאמן שיש אנשים שמעדיפים לא לקבל מתנות רק בשביל שלא יצטרכו לתת אותם, ואילו אני אינני יודעת איזה מהשניים אני מעדיפה!
בדרך חזור האוטובוס שלנו עלה באש (!), וכך מצאתי את עצמי עומדת עם עשרות חרדים בשולי כביש 1, קצת אחרי שער הגיא. וגם זו היתה חוויה.
מה שכן, בקשר לירושלים- משהו נרגע בי. כבר לא הרגשתי את העצב הכוסס כשעלתי על האוטובוס חזרה, ולמעשה אפילו שכחתי לרגע להתרגש כשירדתי ממנו ומצאתי את עצמי בירושלים. כנראה המרחק והזמן עושים את שלהם. סך הכל גרתי בה לפני יותר משנתיים, ולמשך פחות משנה.. ובעודי מסתובבת בעיר הסתננה אלי הרגשה של זרות, ונכנסה בי מעט מין התיירת. וזה לא עצוב. גם אהובים ישנים משתנים. או אולי זו אני שהשתניתי?
ועכשיו צריך לחזור למציאות, לשיחות שסננתי ולהודעות שהתעלמתי מהם, לעבודות, המבחנים, וה-עבודה. אתם מאמינים שכבר שבוע לא עבדתי? לא יכולה להגיד שזו היתה הקלה גדולה, אך גם לא יכולה להגיד שזה חסַר לי. סך הכל- עבודה זו עבודה, לא?
שיהיה יום נפלא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
