"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

זהו, אני והבחור גמרנו.

או שאפשר לומר שהוא גמר איתי..

בכל הזמן האחרון הוא היה ממש לא בטוח, לא נלהב ומרוחק, ואתמול אילצתי אותו להחליט, והוא אכן החליט.

מצחיק, בהתחלה חשבתי שזה תלוי בי, שהוא בעצם בוחן את המחוייבות והרצון שלי, אז עשיתי את מה שיכולתי כדי להראות לו שאני רוצה. אבל אתמול הבנתי שזה לא תלוי בי, הוא פשוט לא רוצה.

יכול להיות שזה דפוס אצלי.. גם את האקס אילצתי החליט, נתתי לו סוג של אולטימטום, למרות שהפציר בי להשאיר את הדברים כמות שהם, אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות בחוסר ודאות. אני מעדיפה על פניו אפילו ודאות שלילית.

האמת שקשה לי לא לראות את הצד הקומי שבעניין:

מי עוד יכול להגיד שבשבוע אחד גם פיטרו אותו מהעבודה וגם נעזב ע"י הבן/ת זוג, ולא להיות דמות מְספר?

אבל המצב לא כל כך טוב, כפי שאתם יכולים לתאר.. אני אומנם לא יושבת ופורצת בבכי, אבל אני מלאה בתחושה אינסופית של ריקנות. היום סיימתי ללמוד ולראשונה פשוט לא התחשק לי לחזור הביתה אחר כך, למרות שסיימתי מאוחר. הסתובבתי במחלקה, נכנסתי לספריה, ניסיתי להדפיס משהו וכשזה לא צלח ישבתי וניסיתי לתקן את המכונה, למרות הכישורים המעטים שלי במכונאות, רק כדי לא להישאר חסרת מעש כמו שאני עכשיו..

אחר כך התקשרתי לחברה שהציעה לי אתמול שנצא [מה שלא היה קורה אם לא הייתי מתקשרת אליה ומודיעה על הפרידה], ובסוף גם זה לא קרה. לא יודעת, כנראה זה ממש מופרז מצידי לצפות שחברות שלי יתמכו בי מצבים כאלה..

זה כנראה מגיע לי כי עשיתי בחירה לא נכונה של חברות, אז בעצם אי אפשר לבוא אליהן בטענות, רק אלי. אבל נמאס לי להתאכזב. זהו, אני מוותרת סופית.

נורא מתחשק לי לעבור לגור במקום חדש, סביבה חדשה, אנשים חדשים, חלומות חדשים..

אבל שוב דבר לא באמת יעשה בנידון.

אל תדאגו לי, אני אהיה בסדר..
ערב טוב!