אתם שואלים את עצמכם מה הקטע עם התדירות הגבוהה להחריד של הפוסטים? זה בסדר, גם אני!
בימים האחרונים אני לא כל כך בטוחה לגבי הקשר שלי עם הבחור..
אני שואלת את עצמי אם אני לא נכנסת קצת בכוח לעניין. כלומר- אנחנו כל כך שונים זה מזה. הוא אוהב לדבר על כל דבר, ואני הרבה יותר סגורה. ואני ממש דייקנית בעניין של זמנים, והוא תמיד מאחר או לא מודיע לי תכנונים, ולא משנה כמה אני אומרת שזה מפריע לי- כלום לא עוזר. והביטחון העצמי הגבוה שלו שלפעמים מוציא אותי מדעתי.
למשל- הקטע שלו שהוא תמיד חושב שהוא יודע הכי טוב. זה גורם לי להתעצבן ולהתווכח איתו כדי להוכיח שהוא טועה, וזה גורם לו להתעצבן ממני שאני מתקטננת ורבה על שטויות.
ובכלל, לפעמים פשוט אין בינינו כימיה.
וגם, למשל אם אנחנו ביחד ומשמיעים ברקע שירי אהבה- אני שרה אותם אבל מרגישה שהם לא שייכים לנו, לא רלוונטים..
ובימים האחרונים אני אפילו מסתכלת עליו וחושבת שאולי הייתי רוצה שיהיה מישהו אחר לידי במקומו.
מחשבה נוראית שלא מקדמת אותי לשום מקום, אבל מה אעשה?
והוא כנראה חש בזאת, והיום היתה לנו "שיחה" רצינית. הוא אמר שאמנם אנחנו מבלים הרבה זמן ביחד, אבל שהוא מרגיש שאנחנו לא מספיק פתוחים אחד עם השני, ודיברנו בכנות וסיפרתי לו שיש רגעים שאני מאוד בטוחה בקשר שלנו, ויש רגעים שאני בכלל לא בטוחה. הוא הוסיף שאמנם הוא מאוד רוצה אותי ושנהיה ביחד ונתחתן [כן הוא אמר זאת!], אבל הוא חושש ממצב של הישארות בקשר, פשוט כי זה כבר המצב הקיים שאליו אנחנו רגילים. והבנתי אותו.
הרגשתי שהוא בעצם נותן לי מין "חבל הצלה", למקרה שארצה לחתוך, למרות שהוא הדגיש שהוא לא נפרד ממני וגם לא רוצה שזה יקרה.
ואני באמת לא יודעת.
ואולי זה הסימן שלי? אני לא אמורה להיות יותר בטוחה בקשר לבחור שאני אמורה להתחתן איתו? ואנחנו כבר שלושה חודשים ביחד.
וכבר ראיתי אותנו ביחד, גרים בירושלים, וכבר דיברנו על שנה של שליחות בחו"ל, וכבר כל כך הרבה דברים כבר התקבעו אצלי במוח- שבעז"ה לא אצטרך לצאת יותר לדייטים, שלא אצטרך להישאר לגור בבית, ובכלליות לא אצטרך יותר לחפש אהבה, ושהנה אני כל כך קרובה..
אבל זה לא השיקול הנכון.
או כמו שארקדי דוכין אומר:
"מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין.. כינורות דביקים שמנגנים?"
לא יודעת.
מה שכן- כשנסענו היום לירושלים גיליתי דרך להיכנס ליער ירושלים רגלית דרך גבעת שאול! זה מקום כל כך יפה, וממש מתאים בשביל להתבודד, להיאבד, או סתם לפגוש רוחות.. הלוואי שבאמת יהיה לי זמן לנסוע לשם בקרוב, זה בטח יעשה לי טוב.
וגם קניתי היום עוד דיסק בסניף החדש[!]התו השמיני - 'הצד האפל של הירח' של הפינק פלויד. קצת ביקורת על הסניף: אין מה להגיד- ענק, מרווח, נוח ובטח גם משתלם יותר כלכלית, אבל זה גם קצת מרגיש כאילו המכולת השכונתית הנחמדה התחלפה באיזה סניף של מגה.
אבל באמת, זה דיסק אחרון שאני קונה בתקופה הקרובה, אחרת גם המשכורת שלי לא תספיק לכל הבזבוזים שלי..
זהו. שבת שלום שתהיה, מלאה בהחלטות טובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתחזקת