"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

אז קצת על העבודה:

אחרי שבוע אפשר בהחלט להגיד שהעבודה הזאת מוצאת חן בעיני. אומנם התפקחתי מהאשליה שבאמת יהיה לי זמן לקרוא ספרים בעבודה, אבל מצד שני אני מגיעה למגוון רחב יותר של ספרים, כאלה שרק מוכרים שמסדרים אותן כל היום יכולים לשים לב אליהם, וללקוחות כמעט ואין סיכוי..

וכמובן שאני מרגישה יותר מתמיד שיש לי חסך ענקי בספרים. מה שטוב הוא שיש עותקי קריאה שהעובדים יכולים לקרוא. הבעיה היא שרובם הגדול הם ספרים חדשים רבי מכר כאלה שלא הייתי קוראת בזמני החופשי.. ועם כל הספרים שאני רוצה לקרוא- ממש לא בא לי לבזבז את הזמן על קריאת ספרים רק בשביל העבודה, אז החלטתי שכרגע לא אעשה זאת- זה לא נראה לי יותר מדי הכרחי. אבל כן מצאתי איזה ספר שהוא לא נמכר בהמוניו אבל אמור להיות טוב ממש- "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל, מין הספרים האלה שבכיף היו יכולים להרוג אדם בלי הרבה מאמץ [מבחינת עובי ומשקל, אני מדברת..].
הצוות עצמו ממש סבבה. המנהל מקסים, ושאר העובדות גם כן מאד נחמדות, כמובן שיש יותר ויש פחות. למשל יש את ת', חדשה כמוני ומבוגרת, והיא באמת מקסימה אלי, ומצד שני יש גם את ש', אישה מאוד צינית, עוקצנית, ובכלליות אוהבת להעיר הערות בסגנון: "איך את קוראת? יש כל כך הרבה עבודה!" -כשחלק מהעניין הוא שאדע לפחות על מה מדברים הספרים רבי המכר העכשויים מתוך קריאת התקציר שעל גבם, או שאם היא ראתה אותי מדברת לשניה בפלאפון במחסן, היא טרחה להעיר לי גם על זה, למרות שהסיבה היחידה שעשיתי זאת היא כי ראיתי שכולם עושים זאת גם.

מה שמעניין הוא שכבר ביום השני המנהל "הזהיר" אותי מחלק מהעובדות, שהן מאוד אומרות את מה שהן חושבות ושאזהר לא להיפגע מכך.

אבל אני אוהבת להתעסק עם הספרים, ומביוחד לפתוח סחורה ולסדר אותם במקום, למרות שאני עדיין לא יודעת מה המיקום של כל ספר, אבל לאט לאט אני אדע..
גם עם הלקוחות כיף, כשהם נחמדים, וכשאני מצליחה לעזור להם. כי אם חשבתי שידע בספרי מבוגרים יעזור לי בעבודה- טעיתי. מה שהולך באמת הם ספרי הילדים, ובהם יש לי חסך חמור- מה מתאים לכל גיל, וכו'. וכמובן שכל אם בטוחה שהילד שלה נורא איטינילגנטי, וגם אם אני מציעה ספר שמתאים לגילו היא קוראת בביטול: "את זה הוא כבר קרא כשהיה בן שנתיים! הוא נורא חכם.."

ביום שלישי בלילה החבר טס לחו"ל- מין עסק כזה של ישיבות שמטיסות תלמידים לתפוצות כדי ישעבירו להם קצת יהדות בחגים וכו'. התראנו במוצ"ש ומאז לא ממש היה לנו זמן [אך, איפה הימים של 4 פגישות בשבוע..] וחששנו שלא נתראה עד הטיסה, אבל איכשהו הוא הגיע ביום שלישי בין העבודה להכשרה של ההתנדבות- היינו ביחד שעה וחצי, וזה גם הזמן בו איחרתי להכשרה, אבל לא נראה לי שהיה מאוד נורא.. הכנתי לו מכתב ודיסק לשימוש חד פעמי [יש לי עקרונות נוקשים בעניין הזה..] וכרגע אנחנו מתכתבים במיילים עד שיחזור..

כבר די ברור שזה נהיה רציני. אמנם לפני שבועיים הוא התארח בשבת אצל חבר שלו שגר לידי וביקש ממני להצטרף לארוחות, וסירבתי, כי פשוט לא חשבתי שארגיש בנוח, או במילים אחרות- התפדחתי וחשבתי שזה מוקדם מדי..

אבל בכל מקרה זה הולך בכיוון טוב :)

כמובן שיש עדיין מחשבות של "מה אם זה לא זה", אבל זה נראה לי די טבעי.. לא?

עד כאן לעדכון, כי קבעתי עם חברות בדיזינגוף וצריך להתארגן..

שיהיה חג שמח ושבת שלום!