"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

אח של חברה שלי יצא מהארון, מסתבר. חברה שלי סיפרה לי זאת בהתרגשות, ואני רק מילמלתי "מזל טוב.." המום.

אז עכשיו הטרנד של חברותי הוא ללכת לגייז בר, משהו שאני כמובן בכלל לא יכולה לתאר אותו במוחי [וטוב שכך], שכן אפילו לברים רגילים אני לא הולכת.

מצד אחד בא לי לברוח מכל הטומאה הזאת.. פתאום מבינה את החרדים שמסתגרים להם בבועה.

מצד שני, לגישה הזאת אני בדיוק מתנגדת! לטמון את הראש בחול לא יעזור, צריך לקרב לבבות ולאהוב כל אחד ואחד בעם הזה, אפילו אם אנחנו לא רואים עין בעין..

היום היה לי מבחן, שלא הלך כל כך טוב. זה היה אמור להיות המבחן הקל והפשוט יחסית לשאר המבחנים הבאים, ועם פתיחה כזאת איך אפשר לא להיות מודאגת? מצד שני תמיד יש מועדי ב'.

ועכשיו לספרים שקראתי לאחרונה:

בורא המלאכים/סטפן ברייס.

קודם כל הערה חשובה- הספר הזה לא גס בכלל! שום קטע! אז אולי רק בגלל זה שווה.. מצד שני יש המון דיבורים על ישו. ממ.

סה"כ ספר מעניין, לא יותר מזה. משהו נחמד להעביר את הזמן. מעין ספר מתח עתידני על מדע, שיבוטים וניסויים בבני אדם, כאשר הדמות הראשית היא אדם לא בריא במוחו- תסמונת אספרגר-סוג של אוטיזם מרתק, וכמו שמתברר בהמשך הספר- גם לא בריא בנפשו [לא ספוילר].

לסיכום: אם אין משהו טוב יותר בספריה.

למי צלצלו הפעמונים/ארנסט המינגווי

הספר הראשון של המינגווי שקראתי הוא "הזקן והים", וקראתי אותו כל כך מזמן, עד שכיום אני לא בטחה מה הבנתי ממנו בכלל, אבל גם אז הרושם היה כביר. "למי צלצלו הפעמונים" הוא הספר השני שלו שקראתי, ולאחריו אמרתי לעצמי שזה אחד הסופרים שצריך לקרוא את כל מה שכתבו.

סתם טריוויה: ארנסט המינגווי ביקש שיפרסמו את הביוגרפיה שלו רק 100 שנה לאחר מותו. בקשתו לא כובדה, מן הסתם.

העלילה עצמה מעניינת מאוד: סיפור על לוחמי גרילה ספרדיים, אבל בספר יש יותר מהעלילה. זה פשוט מסוג הספרים שקוראים אותו כי נהנים מכל מילה, נהנים מהרושם, מהתיאורים, מכל הדברים האלה שסופר טוב מצליח להעביר, אפילו דרך תרגום.

לסיכום: לא קליל, אבל טוב. מומלץ אם יש זמן וכוח להיכנס לספר.

מלון ניו המפשייר/ג'ון איירווינג

טוב, אין מה להגיד, זה ספר גס. מי שמנסה להימנע מספרים כאלה- זה לא בשבילו. יש קללות, סצנות גסות, גילוי עריות, הכל. אבל הספר הזה באמת מיוחד במינו. סאגה על משפחה הזויה שקונה דוב, בונה מלונות כושלים בזה אחר זה, עוקבת אחרי רופא מטורלל לצד השני של האוקיינוס, וגם הילדים, חמישה במספר, כל אחד יותר מוזר מהשני. וזה מה שמקסים. כל הדמויות מקסימות, כל מה שקורה להם- הדברים הטובים והרעים- הכל פשוט לא יאמן ואמיתי גם יחד. זה מהספרים הענקיים האלה שאתה פשוט נשאב לתוכם ולא רוצה לצאת.

לסיכום: מומלץ בחום בכל מצב רוח.

גם "תקנות בית השיכר" של איירווינג ממש ממולץ בחום, וגם הרבה פחות גס.

טוב, האמת שבא לי לדבר גם על סרטים שראיתי לאחרונה, למרות שאין הרבה כאלה:

ההחלפה:

האם אני היחידה שבעקבות המשפט "העלילה מבוססת על מקרה אמיתי" נכנסת לאינטרנט ומבררת כל מה שאפשר בנושא?

אם כן אז אני אעשה לכם את העבודה: זה אכן מבוסס על סיפור אמיתי- מההתחלה ועד הסוף, וטוב שכך, כי אחרת אפשר בקלות לחשוב שהתסריטאי פשוט הלך רחוק מדי, חיבר כמה קווי עלילה לא קשורים ובכלליות ניפח והגזים.

אז הסיפור הוא על אם חד הורית בשנות העשרים [אנג'לינה ג'ולי- אני אישית לא מתה עליה, כנראה בנים אוהבים אותה יותר], שיום אחד חוזרת מאוחר מהעבודה ומגלה לחרדתה שבנה ברח מהבית. המשטרה מתערבת רק למחרת- ומתחילה בחיפושים שבהתחלה לא מעלים דבר. לאחר כמה חודשים מודיעים לה שבנה נמצא. היא מגיעה נרגשת לתחנת רכבת- רק כדי לגלות שזהו אינו בנה, ושאף אחד לא מאמין לה.

בעיקרון הסרט ארוך, ולא קל מבחינה רגשית. אל תצפו בשום אופן למשהו קליל. אבל הסיפור מרגש ועוצר נשימה. מומלץ בחום לאוהבי דרמות סוחפות. [הסרט לא גס בכלל! שום קטע.]

משוגעים מאהבה:

סרט מקסים!! על הנושא החביב עלי- אנשים לא רגילים, בעלי סוג של אוטיזם- אספרגר [במקרה דיברתי עליו גם הספר שנ"ל]- אי יכולת לפרש מצבים חברתיים. אנשים אלה מבינים כל דבר באופן מילולי ["תרימי את הטלפון"- הם ממש מרימים את המכשיר, לדוגמא], אומרים כל מה שחושבים, ובכלליות לא קל להם להסתדר בחברה שלנו שלא ממש מבינה אותם. שני הגיבורים הם בעלי מאפיינים אלה, וכמובן שהם מתאהבים. מדובר בסיפור אהבה מיוחד ויוצא דופן, שבאמת נותן הצצה לעולמם של אנשים כאלה.

לסיכום: סרט מקסים, די קליל ומומלץ בחום. [סרט לא גס בכלל]

50 דייטים ראשונים:

לעולם לא ימאס לי מהסרט הזה! ראיתי אותו כבר פעם חמישית, נראה לי. אדם סנדלר ודרו ברימור מחדשים את ההצלחה מ"זמר החתונות"- ועושים את זה בצורה טובה אף יותר, לדעתי. נכון שזה סרט קיטשי ומטופש, אבל נוגע ללב: אדם מתאהב באישה שבעקבות תאונה נהפכה לאמנזית- בעלת בעיה בזיכרון- היא קמה כל בוקר ללא זיכרון מכל מה שקרה לה מאז התאונה, והוא גורם לה להתאהב בו כל יום מחדש- ובדרך כלל מצליח.

סרט רומנטי, קליל, כיפי- רק מעט גס. מומלץ בעיקר לבנות שבנינו- אבל לא רק!

זהו להפעם. מחר יש פגישה של מועמדים לקורס "התנסות בשדה"- מה שיגזול לי הרבה זמן שנה הבאה, ואני עדין לא יודעת אם אני באמת רוצה להשתתף בזה. אבל לבוא מחר לא יזיק.

לילה טוב! ובהצלחה לכל הסטודנטים מבנינו- החורשים יותר ופחות [-זו אני].