"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

אז שבוע הספר בפתח. השבוע הגעתי ליום הערכות, שבעצם היה יום של הרצאת מכירות וחלוקת ספרים. הזכרונות שלי מהאחראית, נקרא לה זיוה, שהיא ממש מתוקה ואהבה אותי מהרגע הראשון [והשנה אני בונה על האהבה הזו שתגרום לה לוותר לי על ערב עבודה אחד לטובת חתונה של חברה]. כשהגעתי פגשתי להפתעתי שתי בנות מהשבט שלי, ובהתחלה הלב שלי צנח באכזבה, אבל החלטתי להפיק מזה את המירב, ובלבד שהמירב הזה יהיה הסעות הביתה [אחת מהן גרה ממש בניין מולי]- מה שאכן התגשם באותו הערב. אליהן הצטרף מכר, שהייתי בטוחה בהתחלה שהוא חבר של אחת הבנות, ורק לקראת סוף הערב התברר שלא. בכל מקרה, זיווה היתה מתוקה אלי כרגיל, אבל גם ראיתי אותה צוחקת ומסתחבקת עם הבנות הנ"ל ביתר חיבה, מה שגרם לי להתעצב מעט, שהיא כנראה כזאת עם כולם, וזה לא בזכות הקסם האישי שלי [פחח].

בעת חלוקת הספרים זיוה שאלה אותי באיזה מדור אני מעוניינת, עניתי כמובן סיפורת, וכששאלה אותי איזו הוצאה לא הבנתי את השאלה ועניתי 'כתר' כמובן, ורק אחר כך נזכרתי שהם התאחדו עם 'הקיבוץ המאוחד', ואיזה באסה שלא ביקשתי את ההוצאה הזו כדי לגוון מעט את הספרים משנה שעברה. אבל לא נורא. מיד קיבלתי לידי שלושה ספרים, שאת הראשון כבר סיימתי: "זאבים בשלג" של אורלי ויינר קראוס. אתם בטח לא זוכרים, אבל גם שנה שעברה קיבלתי ספר שלה לקראת שבוע הספר. מסתבר שמדובר באחד מרבי מכר שאני חייבת להיות בקיאה בהם, וגם מסתבר שהיא מוציאה בכל שנה אחד לקראת שבוטע הספר, וכמובן מסתבר שכל הספרים האלה הם פשוט- זבל. ובכל זאת קראתי את כל ה500 ומשהו עמודים, כי בכל זאת- משלמים לי על זה. חברותיי החדשות לעבודה קיבלו את מדור הספרים לילדים, ועוד צהלו ושמחו שאין הן צריכות לקרוא ספרים כהכנה מראש, ובכלל זה הרבה יותר קל. ואני שואלת: אם זו לא עדות אופי- אז מה כן?

ההרצאה עצמה היתה שכפול פחות או יותר מדויק של זו משנה שעברה, אך זה לא הפחית מאומה. ההרצאה דיברה פחות על מכירות ויותר על צמיחה אישית והתפתחות, והיה מאוד מעניין לשמוע. נקודה לדוגמא: המדריך ביקש מאיתנו לנסות ולהרים את ידינו גבוה. כולנו הרמנו, אך הוא הניד ברשו לשלילה ואמר: "לא, ביקשתי ממכם לנסות להרים את היד!" ולאור מבטינו התמהים הסביר: לא ביקשתי להרים את היד, אלא לנסות, אבל זה בלתי אפשרי עבור פעולה פשוטה כזאת. אי אפשר לנסות. עושים. וככה אני צריכים להיות לגבי כל עניין בחיים: לא לנסות, לא להשתדל- פשוט לעשות, כי הרי מה שמונע מאיתנו זה בד"כ- אנחנו והרצון שלנו.

סתם נקודה למחשבה.

שבוע טוב שיהיה!