"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

כן, גמרתי עם הבחור. עם נ'. המעשה עצמו היה לא קל [וגם השיחה עם החברה המשדכת..], אבל שום רגש שלילי לא נחווה עד כה, ונראה לי שזה סימן טוב. חוצמזה, מאז נוסה נסיון לשדך לי עוד בחור, אבל ברגע האחרון מסתבר שהוא יוצא עם מישהי. נו שויין.

חשבתי שאנצל את השבת להתאבל על הנ"ל, ובמקום זה מצאתי את עצמי מתאבלת דוקא על הבחור שקדם לו, י', שאיתו הקשר נגמר כבר לפני מספר חודשים טובים..

נראה לי שקצת התאהבתי בו בזמנו, ב-י', וגם נראה לי שהוא היה הראשון שנגע בי [לא פיזית!], מאז האקס.. אני זוכרת שאהבתי את המראה הדובי המסורבל שלו, ואת הזקן בחיתוליו. אני גם זוכרת שהמשפחה שלו ממש ריתקה אותי- אמא אמריקאית ואבא בריטי, וחמישה אחים בטווח של חמש-שש שנים, כאשר לו עצמו יש אח תאום. אהבתי את הבדיחות המטופשות שהיה מספר, את העובדה שהיה מחליף כל מילה שלישית בתאומתה האנגלית, את הענווה שגבלה קלות בחוסר ביטחון עצמי.

אבל זה לא היה עובד בינינו. אני הייתי רגישה מדי, והוא היה שנון ומחוספס מכדי לשים לב כשאני נפגעת. הוא היה מדי חסר ניסיון, ואני הייתי ביישנית מכדי לציין בפניו את מה שהיה מובן מאליו.. אני חושבת שקצת נתתי לעצמי להיסחף עם הרגש, והמוח לבסוף היה זה שהבין שזה לא יעבוד. ההפך ממה שקרה עם נ': המוח שלי אמר: "זה כל כך טוב בשבילך!" והלב פשוט.. נרדם.

אז מה קרה פתאום שכל זה צף ועלה? להלן סיבות אפשריות:

1. הדחקה- אחרי שהקשר איתו נגמר לא אפשרתי לעצמי ממש להתמודד עם הפרידה, ועכשיו הפרידה הנוכחית הוותה טריגר והעלתה זאת מחדש.

2. אידיאליזציה- עכשיו שאני שוב רווקה נחשקת/ממורמרת [מחק את המיותר], זה גורם לי להתגעגע לסוג של זוגיות שהיתה לי פעם ולצייר אותה בצבעים יפים יותר מ שהיתה במקור.

3. התקה- אני ממירה את הרגש הכואב של הפרידה הנוכחית בפרידה בטוחה יותר יחסית ופחות מסוכנת, שכן קרתה לפני כמה זמן.

אני חושבת שהאמת היא קצת מהראשון והשני.

בנוסף, השבת התארחו אצלנו בת דודה שלי, שהיא פחות או יותר בת גילי, בעלה, והתינוקת שלהם.

ידעתי שי' ובת הדודה גרו במקור באותו מקום, אבל מה שלא ידעתי הוא שי' ובעלה למדו באותה ישיבה. כשהעניין עלה אמרה בת דודה שלי בחיוך את אחד הדברים חסרי הטקט שיותר נשמעים: "וואו, מה קשור?!", גייסתי את כל השלווה שיכולתי ושאלתי: "למה את מתכוונת?", "סתם!" אמרה ולא יספה.

למחרת היא הוסיפה משפט חסר טקט בעניין אחר לחלוטין: "את עדיין בספר הזה?, את לא קוראת ממש מהר.. מה?".

האמת שבעלה ממש, אבל ממש ממש חמוד. למעשה במשך השבת ראיתי אותה מתעצבנת עליו בגלל עניינים של מה בכך, או גוערת בו מול כולם, והוא- מקבל הכל בהכנעה ובחיוך ואין בו גץ של עצבנות. אבל מה אני בכלל מבינה בדינמיקה שבין בני זוג?

זהו להפעם.

שבוע טוב שיהיה..