"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

אז כמובן שאני אדבר על הדייט שלי, מה חשבתם?

היום היתה יציאה שלישית. ראינו סרט, גראן טורינו. הוא בחר.

וכרגיל ממש נהנתי. כיף לי איתו, ונוח לי איתו. במובן מסוים אני מרגישה כאילו אני מכירה אותו מלא זמן, וזה לא קרה לי עם אף אחד אחר. והוא מצחיק, וכיפי, ויוזם, ובניגוד לשאר הדייטים אני לא צריכה לחשוב כל הזמן על מה עובר לו בראש.

אבל היום הגעתי למסקנה שאני לא נמשכת אליו בכלל. אפילו לא טיפטיפה.

ודוקא כשהתחלתי להטיל ספק בכל העניין, אז הוא אמר לי, באוטו:

"אני חייב להגיד לך, שעד עכשיו בכלל לא נהנתי בדייטים, בלשון המעטה. ואיתך אני ממש נהנה, וזה לא קרה לי עדיין.."

חמוד.

מה אתם אומרים? להמשיך? או לא למשוך את זה? ועד כמה זה נראה שאני מנסה לחבל לעצמי בדברים טובים שקורים?

אבל באמת, כל בחור אחר שהייתי איתו אי פעם- נמשכתי אליו במידה מסויימת. עד כמה זה חשוב? עד מתי צריך לחכות שזה יקרה מעצמו?

אוף, הבלבול..

חוצמזה, שבוע שעבר עברתי מבחנים פסיכולוגיים. בהתחלה ממש לא רציתי, כי חשבתי שהמאבחנת פשוט תערוך לי ראיון ותיתן לי כל מיני מטלות, וממש לא היה לי חשק. אבל בסוף מסתבר שזה פשוט מבחני פסיכולוגים בסיסיים: רורשך, ציור [עץ, בית, איש/אישה, ילד/ילדה], TAT [המבחן עם התמונות], ומבחן בנדר [המבחן עם הצורות]. היה לי די כיף. אני רק מקווה שלא יצאו ממני כל פתולוגיות למיניהן [גם דיברתי עם המאבחנת על הבעיות במבחנים הנ"ל, שיש להן מעט אמינות והן נוטות לאבחן בפתולוגיות-יתר, והיא הסכימה איתי].

בשבועיים הקרובים לא תהיה לי פגישה עם הפסיכולוגית, בגלל חופש פסח. אבל נראה לי שאני אהיה בסדר..

וזהו. אין לי באמת מה לספר חוץ מזה.

איך אתם עושים את זה?

לילה טוב.