"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

[למניין הבחורים שיצאתי איתן מאז המיתולוגי, כזכור].

אוקיי, הבחור ממש חמוד, ומצחיק, והוא יודע להקשיב, אבל גם יודע איך לשבור שתיקות, ומתעניין, ובכלל- נראה כאילו יש לו מה להציע..

אבל הוא ממש נמוך.

אבל באמת. קצת יותר נמוך ממני אפילו. ואני נמוכה. אני זאת שבטוחה תמיד שכולם נורא גבוהים עד שאחרים מעמידים אותה על טעותה, כי פשוט כל מי שגבוה ממני בקצת, נראה לי ענק.

בהתחלה זה קצת הפריע לי, אבל אז ככל שהדייט התקדם, שכן רובו היה בישיבה זה מול זו וההבדלים לא ניכרו- החלטתי פשוט לשכוח מזה.

בדייט עצמו נהנתי מאוד. לא הייתי לחוצה או נבוכה בכלל, והאמת היא שהדייט לא הרגיש כמו דייט אלא פשוט כמו משהו שעושים בשביל הכיף. ואני יודעת שזה בזכותו, כי הוא הקרין מין ביטחון כזה, שגרם לי להרגיש נינוחה ופתוחה.

ויש עוד משהו: עד היום, אחרי הדייטים- גם אם נהנתי וגם אם פחות- תמיד היה את המתח הזה של היום שאחרי, מתי הוא יתקשר ומה הוא יגיד ואם בכלל הוא ירצה.. תמיד הרגשתי כאילו אני מחכה לאיזה גזר דין משופט עליון או לפחות בכיר..

והפעם כל זה לא היה, כי ידעתי שהוא מעוניין. הוא פשוט הראה לי את זה בכל מיני דרכים קטנות, לא מדי בולטות מצד אחד, אבל שקשה לפספס מצד שני.. גם בדייט עצמו, גם באסאמאס ביום למחרת, גם בשיחה שלמחרת, שעד שהגענו לשאלה המתבקשת היא נראתה כל כך מיותרת, ועדיין עניתי לשאלתו בלי היסוס: "ממשיכים".

נכון שכל זה רק אחרי דייט ראשון, ומי יודע מה יהיה בהמשך [הרי רוב הדייטים שלי החזיקו מעמד בממוצע חודש], אבל יש לי הרגשה טובה (:

דייט נוסף יהיה בסוף השבוע בעז"ה.

זה הכל להפעם.. לילה טוב שיהיה!