"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

היום לאחר החונכות הרגילה הלכתי לפארק הלאומי.

זה מוזר, כי שלשום הייתי עם חברה בירושלים, ביקרתי בכותל, והתפללתי בכוונה גדולה, אבל בכל זאת- לא רק שלא הצלחתי לבכות, אלא גם שלא הרגשתי את זה..

ולעומת זאת היום, אחרי שהתפללתי מנחה בינות לאקליפטוסים בפארק והתיישבתי תחת אחד העצים- דוקא אז הדמעות זרמו להם בחופשיות, בשקט, ללא מאמץ. אז ממש הרגשתי את הקב"ה לידי. המלך היה בשדה, למרות שלא מדובר בעשרת ימי תשובה.

מסתכלת בשמים- יצירה שאף אמן לא יוכל להתקרב אליה. בשר ודם, אני מתכוונת..

סביבי אנשים מטיילים, הורים, ילדים, זוגות בפיקניק, ואני, הקטנה, הפשפשית.

מוצאת את עצמי בוכה ומתפללת להשם: בבקשה, עזור לי. אני רוצה לעבוד אותך, רוצה שתתגאה בי, אבל כבר לא יודעת מה לעשות, מרגישה שהלכתי לאיבוד, אבדה לי דרכי..

"דרשתי קירבתך, בכל ליבי קראתיך"

לא חזרתי עם תשובות, אבל התבודדות שכזאת תמיד מקלה עלי במקצת.

שבת שלום שתהיה.