"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

אתם שומעים את זה?

אתם מצליחים להרגיש?

זה גלעד שליט, והוא עוד מעט חוזר.

אני כבר מתארת לעצמי את כל עם ישראל דבוק למסך הטלויזיה, לא מאמין למראה עיניו, לא מאמין שמה שחלם זמן רב כל כך התגשם. אין לב שישאר אדיש. אין עיניים שישארו יבשות.

מעניין איך זה יהיה אחרי שתחזור. בטח כולם יתעניינו מה היית מצביע בבחירות, אם יכלת. בטח תוציא איזה ספר, אולי תצטרף לחיים הפוליטים, ואולי תתבודד לך בשקט. איזה כיף יהיה להתעסק בכל הזוטות הללו ביום שאחרי.

אח, גלעד.. המשפט 'כל ישראל ערבים זה לזה' מעולם לא הרגיש חזק יותר, אמיתי יותר.

ואחר כך, אחרי שכל התמונות ירדו והססמאות ישכחו, אולי אכתוב לך מכתב ביישני ומהוסס, ואולי פשוט אשב ואתענג על הידיעה שאתה איתנו. כי בעצם, איך אפשר להסביר געגוע לאדם שמעולם לא פגשתי? דאגה תמידית לחייל שאינני יודעת עליו דבר..

אל תתיאש, אתה שומע? קרוב היום. קרוב מאוד.

רק עוד קצת.

מחכה ומייחלת, אני.