"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

שמתם לב שהבלוג עבר שיפוץ קל? התוספת המשמעותית ביותר לגבי היא רשימת ה'בקרוב..', כי כל אחד צריך לשאוף לאנשהו, לא?

תם לו השבוע האחרון לסמסטר! היה שבוע מתיש ולא הכי נעים, אבל הנה, גם הוא נגמר (:

חניכה שלי יצאה מבית החולים ברוך השם, והיא אמנם על מין כיסא-מיטת גלגלים, אבל לפחות בסביבה המוכרת שלה. באתי אליה יום אחרי שהשתחררה והיא ביקשה שנצא לטייל בפארק הלאומי שממש סמוך לביתה. בהתחלה חששתי, כי זו אחריות וקצת מפחיד.. הכיסא-מיטה ממש גדול ולא כל כך יציב. אבל כשראיתי כמה היא רוצה נעתרתי. הגענו לפארק הלאומי וטיילנו שם כמעט שעתיים, והיה פשוט מדהים, גם לראות אותה כלכך שמחה [מסתבר שמאז שאושפזה- לפני יותר משבועיים- לא יצאה מהבית], וחוץ מזה הפארק עבר שינוי מקסים- ניקו את כל הנחל והכניסו מזרקות ענקיות זוהרות. החיסרון היחיד הוא שביטלו את השייט, אבל עדיף נחל נקי משייט בנחל מטונף..

דבר נוסף- פתאום השבוע הכה בי חזק החיסרון שרוב חברותי הטובות חילוניות/חוזרות בשאלה/לא סגורות על עצמן מבחינה דתית, כי ברור שכל הנ"ל יעדיפו להיפגש ולחגוג במקומות שמגישים שרצים למשל, ואני לא אהיה מוזמנת. ודבר נוסף- פגישה עם החברים החילוניים שלהן בדרך כלל בערב שבת כוללת ישיבה ודיבורים, כשאני יודעת שהם היו מעדיפים לחגוג באיזה פאב או מסיבה מאשר עם החברות הדתיות המשעממות של חברה שלהן.

קיצור- חייבת להשיג לעצמי חברות דתיות.

השבוע עזרתי לאחי הקטן בלמידה לבגרות במתמטיקה [הלך לו טוב ב"ה], ובאמת שעשיתי את זה מרצון טוב בלבד, חוץ מזה שאני אוהבת מתמטיקה. ולפני חצי שעה הוא הפתיע אותי עם שקית של סוכריות גומי ושוקולד כתודה על העזרה. איזה חמוד!!

וכמובן שאני כבר חולמת על הפיצויים שלאחר תקופת המבחנים: מסיבת גיוס לחברה, ודון ג'ובאני בפילהרמונית עם החברות מהמחלקה! יהיה כיף (:

זה הכל. אני חושבת שהעוגה שהכנתי עומדת להישרף..

שבת שלום!