מבט אחד ונגלה לפנייך זוג עיניים זוהרות מאושר ובורקות מאהבה.
אהבה... כל כך הרבה אהבה לתת. אם רק היה למי.
אתם ריקים ואדישים, יש בכם רק רצון לחיות ולהנות מכל רגע, אתם לא שמים לב שאתם חולפים על פניי רגעים בלתי נשכחים, רגעים שיכלו להחרט בליבכם, בנפשכם, במוחכם. רגעים כאלה שיגרמו לכם להתבגר, להבין, להפנים, לגלות.
לא איכפת לכם. רדודים.
רצים על כביש ארוך בדרך לאן? אין לכם מטרה.
צוחקים ונהנים, אבל מה הטעם?
אתם תקועים. אני לבד.
כשאין לכם מצב רוח כי משהו קטן מפריע לשגרת החיים המאושרת שלכם, אתם יודעים לבקש הקשבה, עזרה. תמיד מוצאים אותה. לפחות אצלי.
פתאום אתם "בוגרים ועמוקים". מלאי ניסיון וחוכמת חיים. יודעים בדיוק מה להגיד כדי להאשים את כל שאר העולם, כי אתם צודקים ואף פעם לא טועים.
פתאום אתם מתייחסים לאהבה וחברוּת כאל משהו נדיר ויקר, שאסור לאבד. שממלא אתכם.
ואז חוזרים לשגרה. שוכחים...
אני לבד, כי כשאני במצברוח כזה, אתם ממהרים להשתיק אותי. מקשיבים בכאילו.
ששום דבר לא יבאס אתכם. שאני לא אכניס אתכם לדיכאון הנורא שאני שרויה בו. אוווו, האימה. רק לא זה.
בשיעור ספרות הייתה משימה, להשוות את עצמנו לאובייקט.
"אני כמו כלב, חברותי ונאמן", "אני כמו פרח, פורח וזקוק לחבריי שישקו אותי ויעזרו לי" ......
אני אמרתי שאני כמו ים, וכמו הגלים הסוערים והתוססים כך אני.
צוחקת, משתוללת, עושה שטויות, קופצת, אך לפעמים הגלים שוקטים, כמוני.
הפכפכה. פתאום רגועה, שלווה, עמוקה יותר. "כן, גם זה קורה לפעמים", וכל הכיתה מיד צוחקת. כן ברור, דניאל שוקטת ?! דני תמיד שמחה ובוהקת. (האומנם..?)
"כמו הים שמפתה אותנו להכנס אליו, אם לא תצללו ותנסו, לעולם לא תדעו מה אני כעת. שקטה או תוססת?"
וכמו הים אני נסחפת.
נסחפת אחרי שיגרה ששואבת אותי לריקניות.
לפעמים אני מוצאת את עצמי כותבת פוסטים כמו אלה, אמיתיים, מכל הלב, ובמקביל מתכתבת עם החברים וצוחקת כאילו כלום.
אין לי איך להגיד לכם את זה.
מאוכזבת מפעם לפעם.
זה חסר מעצורים, אני לבד מחוץ לבועה אטומה ועגומה שאתם חיים בה.
"נתת לזמן לקרות, כי לא הכרת משהו אחר.
בכית בכרית בהסתר.
וכל אותה תקופה הבאת על עצמך הסברים,
חשבת זה דבר שעוברים,
ואחר כך יהיה לנו טוב.
זה שלך יקשיב, לא תמיד הוא גם יחבק,
את כל תשוקותיו ינתק ברגע אחד שתגעי בו.
חיים עוברים לאט,
פתאום זה קצת עצוב לחיות.
תקוות שאינן הבטחות,
המחר יקדם את בואך."
לפעמים העיניים האלה מתחננות לחיבוק.
אחד אמיתי. מבין.
לא סתם. אני לא רוצה סתם.
רק מבקשת שתבינו.
זועקת לעזרה. תבואו ותגידו שאתם איתי. אני לא לבד.
באמת איכפת לכם ואתם לא רק עושים את עצמכם. כאילו מתוך חובה, כי אני תמיד עוזרת. תמיד כאן.
אתם לא חייבים. באמת. תפסיקו...
תשתקו, אני לא יכולה לשמוע יותר.
"הכל תקוע ונמרח...
אז לעצמי אני אומר שזה סתם עוד יום שרק עובר."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
