אין מצב שזו העצרת האחרונה. לא ניתן לזה לקרות נכון? 

היה לי מאוד מרגש לראות את המוני האנשים שבאו לעצרת. למרות כל התחזיות לגבי העצרת- שלא יבואו מספיק אנשים, באים רק בשביל האמנים..

בלה בלה. שטויות! היו אפילו יותר אנשים מהעצרות הקודמות וההופעות היו פחות משליש. מחיאות הכפיים שתמכו בנאומים הנהדרים (חייבת לציין)

רק ריגשו אותי יותר. אני מרגישה שעדיין יש תקווה.

לא איבדנו את האמונה בשלום. לדעתי כן יש סיבה להיות שמחים ביום של העצרת.

לא יודעת מה איתכם- אני נהניתי בעצרת. אני חושבת שהעצרת לא שינתה את פנייה. והיא גם לא תשנה, חייבים להמשיך ולקיים את העצרת הזו. 

אנחנו חייבים להשיג את השינוי הפוליטי שישראל צריכה. 

אם לא הדור של המבוגרים יביא את השינוי, הנוער יביא אותו. אנחנו נביא אותו. 

שלום חבר.

אזכור אותך תמיד