Look into my eyes and it's easy to see

אני יודעת שזאת לא דרך מנומסת במיוחד להתחיל פוסט אבל ככה זה .

אני מבקשת את סליחתכם .

כשנכנסתי לבלוג בכוונה לעדכן לא הייתי בטוחה על מה אני אכתוב , או שכן .

אני כ"כ מבולבלת .. הכל , הכל מתרכז לו אי שם .

מתרכז ולוחץ .

אני מנסה לפתוח דלת אך הדברים מסרבים לצאת .

הכל דחוס בפנים כמו מחברת מבולגנת שאף דף לא יודע את מקומו .

אבל אף דף לא מתקמט ולא נשכח ..

רק מתיישר לו בפינה וסופג לו מידע חדש ..

אך הלב הקטן לא יכול לקבל את כל המידע ..

לא יכול להתמודד עם הרבה דברים בוזמנית .

הכל עלול להתפוצץ ולצאת החוצה .

ואני עצמי תוהה , מה יקרה אז ? , האם הכל ישתנה? , האם אני ישתנה ..

מה אנשים יחשבו ואיך יגיבו . האם זה ירחיק אותם ממני ? .

זה המעשה הנכון לעשות ? .

את , הבנתי שאני לא יכולה לדבר על זה איתך , אבל למה איתה כן? .