" כִי בַמקוֹם אַשְׁר אוֹצַרְכֵם בוֹ , שָׁם יִהֶיְה גַּם לְבַבְכְם "

עוד יום הולדת עבר,

עוד שנה עברה...

והוא לא כאן.

הוא גם לא יהיה,אולי בלב..

ואת מפחדת ,מפחדת לשכוח ממנו...

אל תדאגי , בן אדם כזה לא שוכחים

את כותבת , והדמעות לא עוצרות..

את חושבת על זה, ותחושת החנק מגיעה

וכל פעם את פשוט פוגעת בעצמך שוב ושוב

לוקחת את התמונה , שלך ושלו כשהיית קטנה

איך הוא מחזיק אותך

שומר עלייך שלא תפלי..שומר עלייך מכל דבר

אפילו מעצמך..

מיצמוץ קל

והדמעות מתחילות ליפול

זה לא אשמתך , את לא מצליחה לעצור את זה

את מתחילה להחנק , לאבד את עצמך

ולהזכר מה קרה באותו הבוקר

ולחשוב , שידעת

שידעת שזה מה שהולך לקרות

לפחות את שמחה שיכולת לראות אותו בפעם האחרונה..

אני לא מאמינה שאחרי שנתיים עדיין לא עיכלתי את זה.

אני מתגעגעת

כל כך מתגעגעת... 

 ~

גם אם זה לא יצא כל כך טוב , לא ממש אכפת לי , כי זה בא מהלב.

אני אוהבת אותך ♥

עד לעידכון הבא , אירנה ☺