בכללי כל הקטע הפייסבוקי דוחה אותי. או יותר נכון, מה שהוא נהיה עכשיו, כשהוא פולש לנו לכל תחומי העניין ומשתלט לנו על החיים. השמדתי את הפרופיל הקודם שלי כי נמאס לי כל הזמן למחוק אנשים שאני לא מכירה ולקבל 10 הזמנות לאותו אירוע מאנשים שונים. הסיבה שפתחתי חדש היא בגלל שנהיה לי קשה להשאר מעודכנת (הפגנות, הופעות וכו').
הפייסבוק נהיה חלק כל כך גדול בחיים שלנו שכבר "אי אפשר בלי". ז"א, אפשר, אבל עם הפייסבוק פשוט הרבה יותר קל.
אבל עדיין יש דברים שקשה לי להבין.
אלבומים של 300 תמונות עם הכותרת "אנייי=)", כל תמונה בפוזה שונה, צועקת "תסתכלו עליי, אני יפה."
אנשים שיושבים בבית ומחכים ללייקים לפוסט שהם בדיוק פרסמו, כאילו שזה מגדיר אותם איכשהו בחיים וקובע משהו לגבי כמה אוהבים אותם.
כאלה שמוסיפים אותך לחברים אחרי בדיוק 2 שניות שדיברת איתם באיזו הופעה, רק כדי להגדיל את מספר החברים שלהם, כאילו שזה משנה בכלל משהו אם יותר מחצי אנשים אתה לא באמת מכיר וסביר להניח שאם תעבור לידם ברחוב לא תזהה אותם\לא תגיד להם שלום.
אני מבינה מישהו שיעשה את זה מתוך "יחסי ציבור". יחצנים למיניהם, וחברי להקות, סה"כ זה לגיטימי לטובת פרסום.
אבל מאיפה נובע הצורך הזה, "להראות לעולם", שהנה תראו, אני עסוקה. אני הייתי כאן וכאן וכאן, ויש גם תמונות בהם אני מחייכת והמון חברים, החיים שלי יפים, ווהווו!!
לפעמים זה ממש גובל בטמטום. הו הנה אני מתנשקת עם החברה הכי טובה שלי כי אנחנו כאלה מגניבות ולסביות זה באופנה עכשיו.
מה שאני רואה זה צומי, צומי, צומי.
אולי אני אנטיפתית מדי, אבל זו סוג של צביעות בעיניי.. מהסוג החלקלק שנובע מחוסר ביטחון אולי, או יותר מדי ביטחון.. אבל מאיפה לי לדעת באמת?
מה שאני אומרת זה שזה לא אמיתי אם זה לא אמיתי בשבילך. זה לא משנה כמה חברים או תמונות או אנערף יש לך בפרופיל.
וזה עצוב שיש כאלה שיגדירו אותך (או יותר גרוע, את עצמם) לפי פרופיל באתר הכרויות (סה"כ זה מה שזה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
