פעם הייתי אשכרה נהנת בכל פעם שנפגשתי איתם... הייתי מרגישה קשורה אחת מהם.. בנינו לנו קבוצה מגובשת שכמעט כולם היו חברים של כולם (כמובן שתמיד יש מריבות) אבל באמת...
כל האנשים בעולם קשורים אחד לשני בקשר מוזר שכזה.. אבל הקשר ביננו התנתק קצת, לפחות ביני לבין השאר ... אני כבר לא מרגישה קשורה, לא מבינה כבר מה מעניין אותם... אני מרגישה כאילו נשארתי מאחורה... כולם התקדמו בחיים שלהם מנסים לשכוח את העבר להשתנות, כולם מצליחים חצי מהידידים והחברות שלי כבר לא אותו דבר אני בקושי מכירה את האנשים האלו... מה קרה לחברים שלי? לאן הם נעלמו? ורק אני מאחורי כולם בקושי שהישתנתי בחמש שנים האחרונות , כן החברים הישתנו אבל אני עצמי? לא השתנתי כמעט בכלל , גדלתי והתבגרתי כן אבל הכל נשאר אותו דבר... כולם מתקדמים מנסים לשכוח לפתוח דפים חדשים... ואני? תקוע בעבר לא מצליחה להרפות ממנו. גם אם ניסיתי לשנות תמיד היה את הדבר שהחזיר אותי אחורה...
זה לא שאני לא מאושרת אל תראו את זה בתור פוסט דיכאוני אני כן מאושרת סתם לא מבינה... האם זה הגיוני שאני נשארתי בדיוק אותה ילדה?
בדיוק ניהלתי על זה שיחה עם חברה זה מה שהיא כתבה לי כתגובה...
"ושכולם סביבך מישתניים,
ואת אותה ילדה תמימה..,
תדעי שאת,
תדעי שיש לך עוד זמנים רבים,
כי התחלות באות מעבר לפינה,
וכשתהיי קצת עצובה,
ותחפשי דרך מפלט,
תדעי שאני פה ילדה,
כי שדברים מישתניים, והעולם מיתהפך, תמיד יש דרך מיפלט."
נכון היא כותבת יפה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
