אם אני טיפשה אז גם אתה

בעקרון בזמן האחרון אני מרגישה כמו עבד בתנועה.

אני כבר לא ממש נהנת ,לא מרגישה שאני באמת עוזרת במשהו...

בעיקרון אני מרגישה כמו עוזרת בית אם להיות קנים (כן אני יודעת שזה עם שגיעת כתיב המבין יבין)...

אתמול כל היום ניקיתי כלים ושטפתי ריצפה הידים שלי כבר נראו כמו משמש...

ואז כשהיתחשק לי סוף סוף לנוח טיפה.. ללכת לאכול כי לא אכלתי כל היום לא בוקר ולא צהריים (ומן הסתם לא ערב כי זה היה בשש) אז צעקו עלי למה אני לא עוזרת!... נמאס לי אני לא חייבת להיות שם אני שם כי אני רוצה וכי אני נהנת...

היום לא הלכתי לקן כי אופיר,גילי וירדן לא התעוררו לא משנה מה ניסיתי ולא רציתי ללכת לבד ולמען האמת לא ידעתי איפה המפתח של הדלת (הייתי אצל אופיר) אז פשוט לא הלכתי ועכשיו שוב צועקים עלי בטלפון...

איך באלי כבר שהימי עבודה המעצבנים האלו יגמרו... הם מוצצים לנו את כל הזמן הפנוי שיש לנו, הם חושבים שאין לנו חיים חוץ מהתנועה , ואם יום אחד לא באנו אז צועקים עלינו...

אבל לא בואו נפסיק להתלונן...

אופטימיזם רולזז ... האופטימיות יוצאת החוצה מרגע זה (כי אני בטוחה שהילדים בקייצת יהיו חמודים -ממש לא)