לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


My little piece of heaven has a secret he won't tell

Avatarכינוי: 

גיל: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2008

שום דבר לא נמשך לנצח || פרק 4


 

מצטערת שלוקח לפרקים לעלות אחרי הרבה זמן!

פשוט שהשבועות שלי עמוסים ויש לי זמן לכתוב פרק רק בסופי שבוע.

 

איימי וניקול שיתפו אותי בכל הסודות והמחשבות שלהן,

למרות העובדה שאז אני הכרתי אותן בקושי שבוע,

כבר הספקתי לדעת עליהן הרבה!

הייתי קצת מופתעת מהצורה שבה הן היו כל כך גלויות איתי,

הן מכירות אותי רק שבוע וכבר הן סומכות עליי בעניים עצומות שאני לא אלך ואספר לאחרים.

הן דיי נעלבו ממני על זה שלא סיפרתי להן על הפגישה שלי עם סאם,

אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה.

בכל מקרה,

ליזי הייתה החברה הכי טובה שלי,

זאת אומרת היינו יותר מסתם אחיות,

אני הייתי מספרת ומשתפת אותה בהכל וההיפך.

אבל,

עכשיו ליזי איננה ולא ניסיתי לחפש לי חברה חדשה, או יותר נכון לא רציתי.

למרות שבאיזשהו מקום זה דיי היה חסר לי, העדפתי שזה יישאר ככה.

 

טוב, אז בואו נחזור לתקרית המביכה שקרתה לי בקפיטריה...

________

 

שקט!

איימי וניקול סוף סוף שתקו.

הרמתי את פניי וראיתי אותן מסתכלות עליי בסימן שאלה.

"סיימתן?!"

שתיהן הנהנו נמרצות, רק מחכות שאני אתחיל כבר לספר.

בדיוק שפתחתי את פי כדי לדבר,

ראיתי את סאם קם ממקומו ומתקדם אל עבר השולחן שבו ישבתי.

'למה הוא עושה לי את זה'

איימי וניקול לא הבינו מה פתאום השתתקתי והסתובבו לראות על מה אני מסתכלת.

סאם כבר הספיק להגיע אליי והן הסתובבו בחזרה, נועצות בי את מבטיהן ומחכות לתשובות.

"בוקר טוב, קייט"

"כן, ממש בוקר מעולה"

מלמלתי לעצמי

"מה?"

"כלום, בוקר טוב"

בדיוק נשמע הצלצול להיכנס לכיתות וכולם התחילו להתפזר.

איימי ניקול ואני קמנו מהשולחן והתקדמנו לכיתות.

"את עדיין חייבת לנו תשובות!"

"כן, אל תחשבי שאת תצאי מזה בכזאת קלות."

'אלוהים, למה הכנסתי את עצמי?!?'

________

 

בהפסקה הראשונה איימי וניקול לא בזבזו זמן וישר משכו אותי מהכיתה לאיזו פינה ודרשו ממני לספר להן הכל,

אז סיפרתי.

 

בהפסקה השנייה סאם בא אליי וביקש ממני להסתובב איתו,

אז הסכמתי.

הוא הוביל אותי אל אחד הספסלים ששם ישבו שניים מהחברים שלו,

טום ושון.

________

 

9 בספטמבר, 2007 – ב"סושי בר"

כשהסתיימו הלימודים, לא מצאתי את איימי וניקול,

אז החלטתי להתקדם אל החדר.

בדרך עברתי על יד המדרגות שמובילות אל ה"סושי בר",

ראיתי דרך החלון השקוף את איימי וניקול יושבות שם

וניקול ששמה לב אליי סימנה לי עם היד להיכנס.

בדיוק הרגשתי יד נוגעת לי בכתף, הסתובבתי

וראיתי שם את לא אחרת מאשר בלייר.

"היי"

אמרתי לה בחיוך והסתובבתי בחזרה אל כיוון המדרגות והתכוונתי לעלות,

אבל אז בלייר משכה אותי.

"אפשר לדבר איתך?"

הסתכלתי לכיוון איימי וניקול שנראו מופתעות מעצם העובדה שבלייר מדברת איתי וסימנתי להן שאני כבר באה.

בלייר משכה אותי משם והתחלנו ללכת עד שפתאום היא נעצרה והסתכלה לכיוון אותו הספסל שבו ישבו סאם, טום ושון.

"למה נעצרת?"

"טום"

היא אמרה עם חיוך חולמני ולא מסירה את מבטה ממנו.

"מה איתו?"

ואז היא הבניה שגם אני נמצאת שם והורידה את החיוך שנמרח לה על הפרצוף.

"כלום!"

היא אמרה בהחלטיות והמשיכה,

"עליו רצית לדבר איתך"

היא אמרה והצביעה אל כיוונו של סאם.

"סאם?"

"כן, עליו"

"אוקי"

"מה הקטע שלך איתו?"

"את מתכוונת מה הקטע שלו איתי, הוא זה שכל הזמן מנסה להתחבב עליי!"

"איך שאת רוצה, אבל רק שתדעי הוא לא בדיוק בקטע של בנות חדשות" "וואלה"

"בכל מקרה, אני לא חושבת שכדאי לך להסתובב עם בחורים כמוהו"

'מה לעזאזל היא רוצה ממני?'

"למה את מתכוונת?"

"הוא לא מתאים לך!"

"מאיפה את יודעת מי מתאים לי ומי לא?"

"תאמני לי, הוא לא!"

"טוב, מה שתגידי"

"אנחנו פעם היינו חברים, אבל הוא כבר לא מעניין אותי, עכשיו אני יותר בקטע של טום"

'זה לא מעניין אותי'

חשבתי בחוסר סבלנות והיא רק המשיכה למלמל כל מני דברים על כמה שטום מושלם.

"טוב, נראה לי שאני אלך עכשיו"

היא אמרה לפתע,

"ביי ביי"

אמרה ונעלמה.

"ביי"

הסתובבתי חזרה לכיוון ה"סושי בר", נכנסתי והתיישבתי בשולחן יחד עם איימי וניקול.

 

"אוקי, תסבירי!"

"תאמיני לי, אני בעצמי לא יודעת מה הרגע קרה"

אמרתי לאיימי והושטתי את ידי אל עבר צלחתה של ניקול שהייתה עמוסה בסושי ולקחתי אחד.

"היי, מה את נוגעת לי באוכל??"

עצרה אותי ניקול מלהכניס את הסושי לפה,

"סליחה"

אמרתי והחזרתי את החתיכה לצלחת של ניקול.

"הנה, קחי משלי"

אמרה לי איימי והושיטה לי את הצלחת שלה.

"תודה"

אמרתי והתחלתי לאכול.

"בבקשה, עכשיו תסבירי לי מה בדיוק קרה עם בלייר?"

"היא אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי והסכמתי"

"נו..."

"והיא אמרה לי שלא כדאי לי להסתובב עם בחורים כמו סאם"

"טוב, לפחות במשהו אחד היא צודקת"

"והיא גם אמרה משהו על זה שהיא רוצה את טום לעצמה"

"מעניין"

מלמלה לעצמה איימי וחייכה.

"זה הכל?"

"כן"

אני וניקול המשכנו לאכול את כל הסושי ואיימי רק בהתה בחלון שהיה צמוד לשולחן וחשבה.

 

"את יודעת שאתן דומות?"

פניתי אל איימי

"מי דומות?"

"את ובלייר"

"לא, אנחנו לא!"

"את יודעת, כשחושבים על זה אתן באמת דיי דומות"

"לא, אנחנו לא!!"

חזרה על עצמה איימי בעודה מכה עם שתי ידיה בשולחן וקמה מהכיסא.

"טוב, סליחה"

אמרתי וקמתי גם אני

"עצבנית"

לחשה לי ניקול בתוך האוזן ושלושתנו התקדמנו לכיוון היציאה.

 

ובלי קשר לפרק,

כדאי לכם לשמוע את השיר הזה,

זה השיר הכי טוב ששמעתי בחודש האחרון ובכלל זאת להקה מעולה.

http://www.youtube.com/watch?v=USriZAMR2nA

 

טוב, עפתי לראות gossip girl

נכתב על ידי , 24/5/2008 20:45  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שום דבר לא נמשך לנצח || פרק 3


סובבתי את מבטי אל אותו הנער,

חייכתי אליו חצי חיוך בחוסר חשק והחזרתי את מבטי אל המזרקה.

ואז הייתה שתיקה קצרה שבה הוא נעץ בי את מבטיו,

הרגשתי כאילו הוא בוחן אותי.

"סאם."

"קייט."

אפילו לא טרחתי לסובב אליו שוב את מבטי.

רציתי להיות לבד ולטבוע בתוך המחשבות שלא הפסיקו להציף אותי.

לא בדיוק הבנתי מה הוא רוצה ממני ורק התפללתי בליבי שיעזוב אותי כבר וימשיך בדרכו.

________

 

באותו רגע לא ידעתי שדווקא סאם הוא זה שישנה את חיי,

ואני עדיין לא בטוחה אם זה לטובה

או אולי לרעה...

________

 

"קרה משהו?"

גם הוא הסיט את מבטו אל המזרקה

"לא שזה עניינך"

"הבנתי,"

 

"אז..את חדשה פה?!"

אמר לאחר שתיקה מביכה

"כנראה."

עניתי בחוסר עניין

"טוב, נראה לי שאני אלך עכשיו"

'או, תודה לאל!'

"ביי"

"אני הולך,"

"בהצלחה"

ואז הוא סוף סוף הלך ואני המשכתי לחשוב

עד שכבר היה ממש מאוחר וחזרתי אל החדר.

________

 

אני לא יודעת למה סילקתי אותו באותו היום,

או יותר נכון הוא ברח משם, כנראה הוא שם לב שאין לו שום סיכוי לפתח איתי שיחה.

בכמה דקות שיצא לנו להיות ביחד

זה היה נראה כאילו סאם הוא ילד נורא נחמד.

אחרי שהוא הלך דיי הצטערתי על זה,

אולי הוא היה מצליח להוציא אותי מכל המחשבות הדיכאוניות האלה

ולגרום לי לחייך – מה שלא יצא לי לעשות כבר הרבה זמן.

כל כך התגעגעתי לתקופה הזאת,

אני מתכוונת לתקופה שהייתה לפני התאונה,

שבה עוד יכולתי לצחוק ולחייך.

אבל עכשיו,

בכל פעם שחיוך עולה על פניי,

יש איזה מן קול בראש שלי שאומר לי:

'איך את יכולה להיות שמחה כשאחותך מתה'

וזה רק מכניס אותי לעוד יותר דיכאון,

וגורם לי להבין עד כמה נוראים הם החיים אחרי המוות...

________

 

9 בספטמבר, 2007 – בקפיטריה

קמתי בבוקר והושטתי את ידי אל עבר השידה שעמדה צמוד למיטתי ולקחתי את הפלאפון שלי שהיה מונח שם.

הסתכלתי על מסך הפלאפון וראיתי שהשעה עכשיו היא 6:37 בבוקר

'למה התעוררתי כל כך מוקדם'

הנחתי את הפלאפון שוב על השידה, קברתי את פניי בתוך הכרית וניסיתי לחזור לישון.

אחרי בערך רבע שעה של ניסיונות כושלים לחזור לישון,

החלטתי לקום ולהתארגן.

אחרי שהתארגנתי יצאתי בשקט מן החדר כדי לא להעיר את איימי וניקול.

התקדמתי אל הקפיטריה, עוד לא היה שם אף אחד,

והתיישבתי מסביב לאחד השולחנות.

והנה זה שוב,

אותן המחשבות המעצבנות שלא רוצות לצאת לי מהראש ולעזוב אותי לנפשי,

רק שהפעם גם סאם החליט להופיע בין כל המחשבות שלי,

מה שגרם לעומס יתר על המוח שלי ולחיוך תמים להימרח לי על הפרצוף,

אך מיד מיהרתי למחוק אותו.

________

 

כל אותו השבוע מאז הפגישה שלי עם סאם במזרקה,

לא הפסקתי לחשוב עליו ובאותו זמן אני גם לא ידעתי למה.

בכל פעם שהסתובבתי ברחבי הקמפוס והצלחתי להבחין בסאם מרחוק הוא חייך אליי חיוך מתוק,

אבל אם איימי וניקול היו בסביבה לא החזרתי לו חיוך,

לא רציתי שהן יחשדו במשהו.

________

 

9 בספטמבר, 2007 – בקפיטריה

"קייט!"

שמעתי מישהו צועק את שמי ומיד סובבתי את מבטי,

ראיתי את ניקול ואיימי מתקדמות לעברי.

"בוקר טוב"

אמרתי להן שהן כבר התיישבו על ידי סביב השולחן.

"בוקר טוב"

ניקול החזירה

"ממתי את פה?"

שאלה אותי איימי

"שבע בערך"

"למה?"
" לא יודעת, פשוט התעוררתי מוקדם ולא היה לי מה לעשות בחדר"

"טוב,"

"אני רעבה בואו נלך לקחת משהו לאכול!"

ניקול קמה מהשולחן ואיימי ואני לא התנגדנו להצעה ונגררנו אחרי ניקול לקחת ארוחת בוקר.

 

בינתיים כל הילדים כבר הספיקו למלא את כל השולחנות בקפיטריה ולאכול את ארוחת הבוקר שלהם.

כשאיימי ניקול ואני חזרנו לשבת בשולחן שישבנו בו קודם,

הבחנתי בסאם שישב בשולחן ממולנו.

הנחתי את המגש עם ארוחת הבוקר שלי על השולחן ונעצתי בו את מבטיי,

וסאם, כנראה שהרגיש שמישהו מביט בו, סובב אליי את מבטו וחיוך אליי את אותו החיוך המתוק שמצליח לכבוש אותי כל פעם מחדש.

חייכתי אליו בחזרה, הוא סובב את מבטו אל השולחן שבו ישב והמשיך לאכול.

"קייט?!"

כנראה שחכתי שאיימי וניקול נמצאות איתי באותו השולחן,

'שיט!' חשבתי לעצמי.

"מה זה היה??"

"למה את מתכוונת?"

"היא מתכוונת לחיוכים האלה שאת וסאם הגנבתם ביניכם!"

"היא יודעת למה אני מתכוונת!!"

פנתה איימי לניקול

"מה פתאום סאם מחייך אלייך?"

"מה פתאום את, מחייכת אל סאם?"

"א.. אני..."

"אתם נפגשתם??"

איימי לא נתנה לי להמשיך את המשפט

"מתי בדיוק?"

"למה לא סיפרת לנו?"

"זה לא ככה, אני פ..."

"איפה נפגשתם?"

"הוא ניסה להתחיל איתך?"

"אני עדיין לא מאמינה שלא סיפרת לנו על זה!"

"רציתי, אב.."

"למה הסתרת את זה מאיתנו?"

איימי וניקול לא הפסיקו לשאול אותי שאלות ואפילו לא נתנו לי את ההזדמנות לענות.

הפסקתי להמשיך לנסות לגמור משפט בלי שהן יקטעו אותי,

קברתי את פניי בתוך ידיי וחיכיתי שהן ישתקו.

 



XOXO

ANTA FLATCHER 

נכתב על ידי , 17/5/2008 17:34  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

5,238
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAmy Cohen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Amy Cohen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)