"אעהאעהאעהאעה..."

נשמעה צרחה מחרישת אוזניים.

כל תכולת הכוס שהייתה בידי, נשפכה על בגדיה של בלייר.

לא האמנתי למה שהרגע קרה,

הייתי בטוחה שעוד שנייה היא פשוט חונקת אותי למוות,

אך במקום זאת היא רטנה בכעס וברחה משם

כשאמלי וג'יין נגררות אחריה.

"מה קרה?"

הגיחה איימי משום מקום,

"א..אני באמת לא יודעת"

אמרתי עדיין בהלם ממה שקרה,

"אני אסביר לך,"

אמרה ניקול מצחקקת מעט, ואיימי הסתכלה עליה מחכה לתשובה,

"ראיתי את קייט עומדת ומסתכלת על מישהו,

אין לי מושג על מי. קראתי לה וברגע שהיא הסתובבה בלייר פתאום הגיעה וכל המשקה של קייט נשפך לה על הבגדים"

איימי, אחרי שהבינה מה קרה, התפוצצה מצחוק,

"מה את צוחקת?"

שאלתי אותה אחרי שהתאוששתי,

"אני לא מאמינה שאני פספסתי את זה"

אמרה איימי, לא מפסיקה לצחוק.

נראה לי שאיימי חיכתה כל חייה לרגע הזה

שבו בלייר תושפל בציבור, באמת חבל שהיא פספסה.

[23:59:49]

"קייט!"

'נו באמת, מה עכשיו?'

ראיתי את סאם מתקדם לעברי,

"מה?"

שאלתי אותו כשהוא נעמד מולי,

"10, 9, 8, 7..."

נשמעו קריאות, הספירה לאחור החלה.

סאם לא אמר כלום,

הוא הניח את שתי כפות ידיו על לחיי והסתכל לי עמוק בעיניים.

לא הבנתי מה הוא רוצה ממני,

"6, 5, 4..."

הוא הצמיד את פניו קרוב לשלי ויכולתי ממש להרגיש את נשימותיו,

"3, 2, 1"

הוא נישק אותי.

1 בינואר, 2008

[00:00]

הייתי פשוט בשוק,

למה לעזאזל הוא עשה את זה?

"Happy New Year!"

(זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית)

אמר סאם כשהתנתק ממני וחייך,

"מה זה היה?"

אלו המילים היחידות שהצלחתי להוציא מפי,

"אני אוהב אותך, קייט"

הפעם באמת הייתי בשוק,

מאיפה הוא הביא את זה פתאום?

לא אמרתי כלום, גם לא היה לי מה להגיד, הייתי כל כך מבולבלת.

הסתכלתי הצידה וראיתי את טום מתקדם לעברנו, עצבני.

"אני לא מאמין עלייך"

אמר טום לסאם והעיף לו בוקס היישר אל תוך העין.

עיניי נפתחו לרווחה מרוב הלם ויכולתי להישבע שעוד שנייה הן היו יוצאות ממקומן.

"מה אתה עושה אידיוט?"

טום לא אמר כלום, הוא הסתכל על סאם במבט מזלזל והלך משם.

כל האנשים שהספיקו כבר להתאסף סביבנו, הסתכלו על סאם

המחזיק בעיינו הכואבת ומחכים שכבר יעשה משהו לטום,

אך כלום לא קרה.

________

וואו, יותר מידי דרמות לערב אחד!

ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא,

הייתי חוסכת מעצמי את כל הבלגאן הזה

ופשוט הולכת לישון.

האמת שבלייר דיי הפתיעה אותי בתגובה שלה,

אחרי ששפכתי את הקוקטייל על הבגדים שלה שבטח עלו יותר ממה

שאדם ממוצע מרוויח בשנה;

הלם תקף אותי וממש הוקל עליי כשראיתי אותה בורחת משם ולא קוברת אותי חיה.

אבל זה קרה עוד לפני שהתחילה השנה החדשה,

אתם מאמינים שסאם נישק אותי?

חשבתי שמה שיש בינינו זה לא יותר מסתם ידידות,

כנראה שהוא בכלל חשב אחרת.

ומה הקטע עם טום? מה פתאום הוא מרביץ לסאם?

הם לא אמורים להיות החברים הכי טובים?

זאת ממש דרך נפלאה להתחיל בה את השנה החדשה.

________

1 בינואר, 2008

לא ידעתי מה לעשות,

מה אני אמורה להגיד עכשיו לסאם?

עמדתי שם כמו פסל ולא הוצאתי מילה.

אני לא יודעת מה הפתיע אותי יותר:

הנשיקה של סאם או ההתפרצות של טום.

"קייט?"

"מה?"

שאלתי את ניקול והסתובבתי לכיוונה,

"הכל בסדר?"

שאלה איימי שעמדה על יד ניקול,

"כן, נראה לי"

עניתי לה, עדיין לא עיקלתי את מה שקרה לפני דקות ספורות.

"אני לא מאמינה שטום הרביץ לו"

אמרה פתאום ניקול, לא פחות מופתעת ממני.

"למי טום הרביץ?"

שאל ביל שכנראה עדיין לא מעודכן,

"לסאם"

"קייט!"

שמעתי מישהו קורא לי,

'מה כולם רוצים ממני היום?'

הסתובבתי אחורה,

"שוב אתה?"

אמרתי כשהבנתי שזה הילד המוזר הזה שבא לקחת את המעטפה.

"את לא שמחה לראות אותי?"

"אי נראית לך שמחה?"

שאלתי והסתכלתי עליו במבט עצבני,

"טוב, אז אני מבין שלא"

אמר בטיפשות,

"אתה קולט מהר"

השבתי לו, עדיין עם אות ה הבעה על פרצופי.

"רק רציתי להגיד שמחכה לך הפתעה בחדר"

אמר והסתלק משם.

________

הפתעה?

מה לעזאזל המטורף הזה רוצה ממני? על איזה הפתעה הוא מדבר?

הייתי ממש סקרנית לדעת מה יש בחדר

שלא בזבזתי עוד שנייה אחת ומיהרתי ללכת לכיוונו.

________

1 בינואר, 2007 – בחדר של איימי, ניקול וקייט

הגעתי לשביל המוביל לכיוון מעונות הבנות

ושמעתי רעשים אשר באים מכיוון השיחים שבצידי השביל.

למרות שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי ושיערתי שזה בטח שוב פעם האיש ה"מסתורי", ממש נלחצתי מהקטע הזה.

הגברתי את מהירות הליכתי ונכנסתי מהר אל בניין המעונות.

הגעתי אל דלת החדר ופתחתי אותה, חוששת.

נכנסתי פנימה והדלקתי את האור

לא ראיתי משהו חריג בחדר,

הכל נשאר בדיוק כמו שהיה כשעזבנו אותו.

התקדמתי אל עבר מיטתי וראיתי דף מקופל לשניים מונח על הכרית.

'יכול להיות שזה זה? אני לא זוכרת שהשארתי שום דף על הכרית'

לקחתי את הדף בידי וקראתי את מה שהיה כתוב שם:

"It's still a question of

How long will this hold,

Well, does it any different

Now that she's alive?..."

"מה...?"

מלמלתי לעצמי, לא מבינה מה פשר הכתוב.

הרגשתי שמישהו מסתכל עליי, הרמתי את מבטי אל החלון ולא ראיתי כלום.

אם להיות כנה, ממש פחדתי.

לפתע נשמעה דפיקה חזקה בדלת שהקפיצה אותי ממקומי מרוב בהלה.

הלב שלי דפק כל כך חזק שעוד שנייה היה מתפרץ החוצה.

התקדמתי אל הדלת, מפחדת כמו שלא פחדתי בחיים.

הרמתי את ידי הרועדת אל הידית ופתחתי את הדלת.

לא האמנתי למראה עיניי,

"ליזי!?"

תרגום למה שהיה כתוב בפתק:

זאת עדיין אותה השאלה של

כמה זמן זה עוד יחזיק

זה באמת כל כך משנה

עכשיו שהיא בחיים?...