מפחיד, אני יודעת.

אבל אל תדאגו לא קרה לי כלום,

הוא בסך הכל נתן לי מכה קטנה בראש כדי שאני אתעלף

ואז הוא יוכל לקחת ממני את המעטפה.

וכן, נענשתי על זה שכביכול הברזתי מהלימודים.

עד היום אף אחד עדיין לא יודע מה קרה בחדר באותו יום.

בכל מקרה,

החלטתי שאני עוזבת את זה בצד ולא מתעסקת יותר בלדעת מה יש בפנים.

למרות שזה מאוד הציק לי,

רציתי כל כך לדעת מה יש בפנים שאסור לי לראות,

ולמה זה כל כך סודי?

מי זה האיש "המסתורי"?

מי זה האיש שבא לקחת ממני את המעטפה?

איך איימי וניקול קשורות לכל זה?

מי בכלל שלח את המעטפה?

למה זה חייב להיות כל כך מסובך?

כל כך הרבה שאלות בלי תשובות.

אני יודעת שהחלטתי שאני עוזבת את כל העניין הזה,

אבל אני גם יודעת שבתוך תוכי אין מצב שאני מוותרת

אני ממש רוצה לדעת מה יש במעטפה ואני גם אדע.

טוב אז, עבר עוד חודש

וכן אנחנו כבר בחודש דצמבר, החודש האחרון לשנת 2007

שבסופו גם חוגגים את הסילבסטר.

שמעתי שכל שנה בפנימייה חוגגים את היום הזה במסיבה גדולה.

וכן, גם השנה זה הולך לקרות.

ונחזור לענייננו,

מאז אותו יום שהאיש או יותר נכון נער בא לקחת ממני את המעטפה הכל חזר להיות כרגיל,

טוב לא לגמרי כרגיל, אבל איימי וניקול הפסיקו להתחמק ממני.

כנראה הן כבר ידעו שהמעטפה כבר לא בחדר

ועכשיו אני לעולם לא אדע מה יש בפנים.

אבל כמו שכבר אמרתי אני לא מוותרת,

לא בכזו קלות.

________

31 בדצמבר, 2007 – בחדר של איימי, ניקול וקייט

בזמן שכולם בפנימייה מתארגנים לקראת הערב הגדול,

אני ישבתי לי על המיטה ושיחקתי באינטרנט במחשב הנייד שלי.

"קייט?"

פנתה אליי ניקול,

"מה את רוצה?"

שאלתי אותה, שקועה במשחק,

"את לא מתארגנת?"

המשיכה אותה איימי,

"לא"

עניתי בפשטות, עדיין שקועה.

________

לא רצתי ללכת מסיבה מאוד פשוטה,

כל החיים שלי אני חגגתי את האירוע הזה עם ליזי.

זה נראה לי פשוט כל כך מוזר ללכת ולחגוג...

בלעדיה.

כמובן שאיימי וניקול לא יודעת כלום על העבר שלי,

אף אחד בפנימייה לא יודע, וגם העדפתי שזה יישאר ככה.

טוב, ככה לפחות חשבתי...

________

"למה לא?"

"כי..."

לא היה לי מה להגיד,

"כי...?"

"כי אני עייפה"

אמרתי את הדבר הראשון שעלה בראשי וזייפתי פיהוק.

"כי את עייפה?"

"כן"

אמרתי וסגרתי את המחשב, הנחתי אותו על השולחן ונכנסתי מתחת לשמיכה.

"את רצינית?"

"רצינית בקשר למה?"

"בקשר לזה שאת לא הולכת למסיבה בגלל שאת עייפה"

"מאוד רצינית"

אמרתי והתכרבלתי בתוך השמיכה.

"טוב, את ביקשת את זה"

אמרה איימי והעיפה ממני את השמיכה,

"מה את עושה?"

"קומי!"

היא צעקה עליי מתעלמת מדברי,

מרוב בהלה קמתי במהירות מן המיטה ונעמדתי מולה.

"יופי, עכשיו לכי להתארגן"

היא אמרה ברוגע והלכה להמשיך להתאפר.

"אבל אמרתי לך שאני לא באה"

אמרתי והתיישבתי על המיטה.

"עכשיו!"

היא צעקה עוד יותר חזק ממקודם ואני אוטומטית התקדמתי אל הארון.

"אני לא מבינה למה אתן כל כך רוצות שאני אבוא איתכן"

אמרתי בזמן שנעלתי נעליים.

"כי אנחנו לא ניתן לך לשבת בחדר לבד בזמן שכולם חוגגים את השנה החדשה"

"שיהיה"

________

סיימנו להתארגן והגענו אל מקום המסיבה.

השנה הם החליטו לעשות מסיבה על החוף.

זה היה פשוט ענקי,

היו מלא אורות צבעוניים ושולחן ארוך במיוחד מלא בכיבוד...

________

31 בדצמבר, 2007

[22:35]

איך שהגענו איימי ישר הלכה לחפש את ביל

וניקול הלכה לחפש סושי.

רק אני נשארתי לבדי, מחפשת את עצמי בין האנשים.

הלכתי לקחת לי קוקטייל מהבר והתיישבתי על יד אחד השולחנות העגולים.

[23:02]

גמרתי כבר חצי מהמשקה שלקחתי לעצמי והחלתי משחקת עם הקש בתכולת הכוס.

ראיתי את איימי מתקדמת לעברי כשביל נגרר אחריה.

"היי, מה את עושה פה לבד?"

"משתעממת"

עניתי לה, שקועה בידי שמשחקת עם הקש.

"טוב,"

אמרה איימי והתיישבה בכיסא מימיני וביל על ידה.

מוזיקה רועשת נשמעה באוויר וכולם כבר חיכו בקוצר רוח שתגיע שעת האפס.

ישבנו ככה דקות ארוכות מסתכלים על כל האנשים הרוקדים...

[23:43]

קמתי מן השולחן, לוקחת בידי את הקוקטייל

"לאן את הולכת?"

שאלה אותי איימי כשהיא צועקת,

"לשם"

צעקתי לה בחזרה והצבעתי על צידו השני של החוף שהיה ריק מאדם.

התהלכתי לי על החוף לבדי,

כשביד אחת אני מחזיקה את נעליי ובידי השנייה את הכוס עם המשקה.

נעצרתי והסתכלתי על הים שהיה רגוע,

אני זוכרת שליזי תמיד אהבה את הים.

נזכרתי בכל הרגעים הטובים שהיו לנו ביחד ודמעה זלגה לי הלחי.

התיישבתי בכבדות על החול הלח ונאנחתי.

הרגשתי שמישהו בא ומתיישב על ידי,

"היי"

שמעתי קול לא מוכר,

הסתובבתי וראיתי את החבר המוזר הזה של סאם.

"טום, נכון?"

אמרתי לאחר שנזכרתי בשמו,

הוא הנהן בחיוב.

"אתה לא אמור להיות עם החברים שלך..."

"אני מפריע לך?"

שאל והסתכל עלי במבט נעלב,

"ממש לא, סתם מתעניינת"

"טוב, אז סתם בא לי להיות לבד"

"ועצם זה שאתה באת והתיישבת לידי נקרא בשבילך להיות לבד?,

אני עד כדי כך בלתי נראית?"

שאלתי אותו והוא רק הסתכל עליי וחייך חיוך מתוק.

[23:51]

ישבנו שנינו על שפת הים, מסתכלים על הגלים השקטים שבאים והולכים, לא אומרים מילה,

"טום!"

נשמעה צעקה מכיוון אזור המסיבה,

הוא הסתובב למשמע הקול,

"אני חייב ללכת"

אמר כשהבחין בחברו שצעק לעברו,

"ביי"

"ביי"

הוא אמר וקם מהאדמה אשר ישב עליה והתקדם אל המסיבה.

[23:57]

נעלתי את נעליי בחזרה וקמתי מהחול.

התקדמתי אל עבר אזור המסיבה כשהכוס עדיין בידי,

אפילו לא טרחתי לגמור את מה שנשאר.

הגעתי אל רחבת הריקודים

וראיתי את סאם מחייך אליי מאחד השולחנות העגולים שישב עליהם,

חייכתי אליו בחזרה.

"קייט!"

שמעתי את קולה של ניקול מאחורי גבי,

הסתובבתי בתנועה אחת,

"אעהאעהאעהאעה..."

נשמעה צרחה מחרישת אוזניים.

יצא פרק גרוע, אני יודעת.

אבל הפרק הבא יצא הרבה יותר טוב, אני מבטיחה.

כבר התחלתי לכתוב אותו.

הוספתי תמונות לדמויות,

תלחצו על הקישורים בשמות שלהם שברשימות.

והנה בערך מה שהבנות לבשו במסיבה

 איימי:

ניקול:

קייט: