2 ביולי, 2005 – ב- M.R. Club

"קייט!"

זה היה בערב יום ההולדת ה- 16 של ליזי ושלי.

ישבתי על יד הבר ושתיתי קוקטייל אחרי שהתעייפתי מכל הריקודים.

שמעתי מישהו קורא לי מאחורה וישר הסתובבתי,

זה היה החבר שלי, מאט.

זאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי,

הייתה לי אחות תאומה שהיא גם החברה הכי טובה שלי,

היה לי חבר כבר כמעט שנה שלמה,

היו לי מלא חברים,

חגגתי את ה- Sweet 16 שלי,

הכל היה פשוט מושלם עד ש...

"אנחנו צריכים לדבר"

הוא אמר לי עם מבט רציני על פניו,

לפני שבכלל הספקתי לומר משהו הוא תפס לי את היד והוביל אותי לפינה.

"אז... על מה רצית לדבר?"

שאלתי לאחר שתיקה קצרה.

"על זה שאני ניפרד ממך"

הוא אמר לי ישירות ולא הבנתי מאיפה זה בא לו פתאום.

הסתכלתי עליו במשך כמה שניות ואז התחלתי לצחוק,

"מה את צוחקת?"

הוא שאל אותי כשמבט לא מבין היה על פניו,

אבל אני רק המשכתי לצחוק.

"קייט!, אני לא צוחק, אני רציני."

הפסקתי לצחוק ויישרתי את מבטי אליו,

לא הייתה לו שום הבעה על פניו.

"אתה רציני!?"

"כן"

הוא אמר מבלי להסס.

"למה?"

"כי אני לא אוהב אותך יותר!"

"אה.. טוב איך שאתה רוצה"

אמרתי לו בקול מעט שבור וברחתי משם בריצה.

ישבתי על המדרכה שהייתה מחוץ למועדון ובכיתי.

שמעתי צעדים מתקרבים אליי וראיתי את ליז מתיישבת על ידי,

ומחבקת אותי מהצד.

ישבנו ככה במשך כמה שניות עד שליז הרפתה מהחיבוק,

"שמעתי מה קרה עם מאט."

היא אמרה וסובבתי את מבטי אליה.

"את לא צריכה לבכות בגללו, בטח שלא ביום ההולדת שלנו, הוא לא שווה את זה קייט."

ליז קמה ממקומה ושלחה לי את ידה,

החזקתי את היד שלה והיא עזרה לי לקום.

"אנחנו לא ניתן לו להרוס לנו את היום הולדת, נכון!?"

היא אמרה ואני חייכתי אליה חיוך מלא ביטחון.

היא ניגבה את דמעותיי ושתינו נכנסו בחזרה אל המועדון.

________

בקרוב אתם תבינו למה בחרתי לספר לכם על יום ההולדת ה- 16 של ליזי ושלי.

אבל בינתיים בואו נחזור לסיפור...

________

6 באוקטובר, 2007

לפני שבכלל הבנתי מה קרה,

ראיתי את כל הספרים שהיו לאותו אחד ביד מפוזרים על הרצפה.

יצאתי מההלם ומיד התכופפתי לרצפה ואספתי את הספרים,

הוא התכופף גם והחל לאסוף.

כשסיימנו שנינו קמנו מהרצפה,

"אני ממש מצטערת"

"זה בסדר"

הוא אמר בביישנות

"קייט"

אמרתי לו והושטתי אליו את ידי,

"תיאו"

הוא אמר, לחץ את ידי ובלי לומר עוד מילה הוא ברח משם.

עקבתי אחריו עם עיניי ולא הבנתי מה קרה לו, משכתי בכתפיי והמשכתי ללכת אל עבר החומה.

'אוף, אני שונאת אותך!'

חשבתי לעצמי כשגיליתי שהוא שוב פעם הצליח לברוח.

"קייט?"

הסתובבתי וראיתי את ניקול,

"מה את עושה?"

"שום דבר"

"אז מה את מחפשת שם?"

היא שאלה והתקרבה גם היא אל החומה כדי לבדוק על מה אני מסתכלת.

"כלום"

עניתי בפשטות והלכתי משם כשניקול בעקבותיי.

________

עבר כבר שבוע נוסף והאיש ה"מסתורי" הזה לא מפסיק לעקוב אחרי,

מה שהפך את זה למאוד מטריד.

________

15 באוקטובר, 2007 – בחדר של איימי, ניקול וקייט

קמתי מוקדם בבוקר, בחוסר חשק, מהצלצול של השעון המעורר שהדהד ברחבי החדר.

העפתי את השמיכה ממני וקמתי להתארגן לעוד יום לימודים מתיש במיוחד.

כשניקול, איימי ואני סיימנו להתארגן התקדמנו אל עבר אזור הכיתות וחיכנו שהשיעור יתחיל.

________

כשהסתיימו הלימודים סאם רצה שאני אצטרף אליו לארוחת צהריים בקפיטריה ולי לא הייתה שום התנגדות.

________

15 באוקטובר, 2007 – בקפיטריה

ישבנו סאם ואני על אחד השולחנות בקפיטריה ודיברנו.

"נו, אז איך הולך לך עם המאהב הסודי, הוא כבר הזמין אותך לצאת איתו?"

אמר סאם וצחק,

"ובפעם האלף, הוא לא מאהב סודי וזה גם לא מצחיק, זה כבר ממש מטריד!"

אמרתי בקול מבואס

"טוב סליחה, אבל מה את מתבאסת זה בטח סתם איזה אידיוט"

"שיהיה"

אמרתי והמשכתי לאכול כשפתאום בא והתיישב איתנו בשולחן מישהו לא מוכר.

"אתה צריך משהו?"

שאל אותו סאם

"לא"

"אז אתה מוזמן ללכת"

"איך את לא זוכרת אותי?"

פנה אלי אותו נער ומתעלם לגמרי ממה שסאם הרגע אמר לו.

"אני אמורה לזכור אותך?"

שאלתי אותו לא מבינה מאיפה הוא נחת לי פתאום,

"לא משנה, ביי"

אמר והלך,

"איזה בן אדם מוזר!"

אמר סאם בפה מלא,

"לגמרי"

________

אני יודעת שעכשיו הכל נראה כל כך מסובך, אבל זה לא.

אחרי הקטע המוזר שהיה לי בקפיטריה חזרתי לחדר ומאיזושהי סיבה לא ברורה לא הפסקתי לחשוב על מאט, על האיש ה"מסתורי" ועל אותו הנער שהיה בקפיטריה.