מצטערת שלוקח לפרקים לעלות אחרי הרבה זמן!
פשוט שהשבועות שלי עמוסים ויש לי זמן לכתוב פרק רק בסופי שבוע.
איימי וניקול שיתפו אותי בכל הסודות והמחשבות שלהן,
למרות העובדה שאז אני הכרתי אותן בקושי שבוע,
כבר הספקתי לדעת עליהן הרבה!
הייתי קצת מופתעת מהצורה שבה הן היו כל כך גלויות איתי,
הן מכירות אותי רק שבוע וכבר הן סומכות עליי בעניים עצומות שאני לא אלך ואספר לאחרים.
הן דיי נעלבו ממני על זה שלא סיפרתי להן על הפגישה שלי עם סאם,
אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה.
בכל מקרה,
ליזי הייתה החברה הכי טובה שלי,
זאת אומרת היינו יותר מסתם אחיות,
אני הייתי מספרת ומשתפת אותה בהכל וההיפך.
אבל,
עכשיו ליזי איננה ולא ניסיתי לחפש לי חברה חדשה, או יותר נכון לא רציתי.
למרות שבאיזשהו מקום זה דיי היה חסר לי, העדפתי שזה יישאר ככה.
טוב, אז בואו נחזור לתקרית המביכה שקרתה לי בקפיטריה...
________
שקט!
איימי וניקול סוף סוף שתקו.
הרמתי את פניי וראיתי אותן מסתכלות עליי בסימן שאלה.
"סיימתן?!"
שתיהן הנהנו נמרצות, רק מחכות שאני אתחיל כבר לספר.
בדיוק שפתחתי את פי כדי לדבר,
ראיתי את סאם קם ממקומו ומתקדם אל עבר השולחן שבו ישבתי.
'למה הוא עושה לי את זה'
איימי וניקול לא הבינו מה פתאום השתתקתי והסתובבו לראות על מה אני מסתכלת.
סאם כבר הספיק להגיע אליי והן הסתובבו בחזרה, נועצות בי את מבטיהן ומחכות לתשובות.
"בוקר טוב, קייט"
"כן, ממש בוקר מעולה"
מלמלתי לעצמי
"מה?"
"כלום, בוקר טוב"
בדיוק נשמע הצלצול להיכנס לכיתות וכולם התחילו להתפזר.
איימי ניקול ואני קמנו מהשולחן והתקדמנו לכיתות.
"את עדיין חייבת לנו תשובות!"
"כן, אל תחשבי שאת תצאי מזה בכזאת קלות."
'אלוהים, למה הכנסתי את עצמי?!?'
________
בהפסקה הראשונה איימי וניקול לא בזבזו זמן וישר משכו אותי מהכיתה לאיזו פינה ודרשו ממני לספר להן הכל,
אז סיפרתי.
בהפסקה השנייה סאם בא אליי וביקש ממני להסתובב איתו,
אז הסכמתי.
הוא הוביל אותי אל אחד הספסלים ששם ישבו שניים מהחברים שלו,
טום ושון.
________
9 בספטמבר, 2007 – ב"סושי בר"
כשהסתיימו הלימודים, לא מצאתי את איימי וניקול,
אז החלטתי להתקדם אל החדר.
בדרך עברתי על יד המדרגות שמובילות אל ה"סושי בר",
ראיתי דרך החלון השקוף את איימי וניקול יושבות שם
וניקול ששמה לב אליי סימנה לי עם היד להיכנס.
בדיוק הרגשתי יד נוגעת לי בכתף, הסתובבתי
וראיתי שם את לא אחרת מאשר בלייר.
"היי"
אמרתי לה בחיוך והסתובבתי בחזרה אל כיוון המדרגות והתכוונתי לעלות,
אבל אז בלייר משכה אותי.
"אפשר לדבר איתך?"
הסתכלתי לכיוון איימי וניקול שנראו מופתעות מעצם העובדה שבלייר מדברת איתי וסימנתי להן שאני כבר באה.
בלייר משכה אותי משם והתחלנו ללכת עד שפתאום היא נעצרה והסתכלה לכיוון אותו הספסל שבו ישבו סאם, טום ושון.
"למה נעצרת?"
"טום"
היא אמרה עם חיוך חולמני ולא מסירה את מבטה ממנו.
"מה איתו?"
ואז היא הבניה שגם אני נמצאת שם והורידה את החיוך שנמרח לה על הפרצוף.
"כלום!"
היא אמרה בהחלטיות והמשיכה,
"עליו רצית לדבר איתך"
היא אמרה והצביעה אל כיוונו של סאם.
"סאם?"
"כן, עליו"
"אוקי"
"מה הקטע שלך איתו?"
"את מתכוונת מה הקטע שלו איתי, הוא זה שכל הזמן מנסה להתחבב עליי!"
"איך שאת רוצה, אבל רק שתדעי הוא לא בדיוק בקטע של בנות חדשות" "וואלה"
"בכל מקרה, אני לא חושבת שכדאי לך להסתובב עם בחורים כמוהו"
'מה לעזאזל היא רוצה ממני?'
"למה את מתכוונת?"
"הוא לא מתאים לך!"
"מאיפה את יודעת מי מתאים לי ומי לא?"
"תאמני לי, הוא לא!"
"טוב, מה שתגידי"
"אנחנו פעם היינו חברים, אבל הוא כבר לא מעניין אותי, עכשיו אני יותר בקטע של טום"
'זה לא מעניין אותי'
חשבתי בחוסר סבלנות והיא רק המשיכה למלמל כל מני דברים על כמה שטום מושלם.
"טוב, נראה לי שאני אלך עכשיו"
היא אמרה לפתע,
"ביי ביי"
אמרה ונעלמה.
"ביי"
הסתובבתי חזרה לכיוון ה"סושי בר", נכנסתי והתיישבתי בשולחן יחד עם איימי וניקול.
"אוקי, תסבירי!"
"תאמיני לי, אני בעצמי לא יודעת מה הרגע קרה"
אמרתי לאיימי והושטתי את ידי אל עבר צלחתה של ניקול שהייתה עמוסה בסושי ולקחתי אחד.
"היי, מה את נוגעת לי באוכל??"
עצרה אותי ניקול מלהכניס את הסושי לפה,
"סליחה"
אמרתי והחזרתי את החתיכה לצלחת של ניקול.
"הנה, קחי משלי"
אמרה לי איימי והושיטה לי את הצלחת שלה.
"תודה"
אמרתי והתחלתי לאכול.
"בבקשה, עכשיו תסבירי לי מה בדיוק קרה עם בלייר?"
"היא אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי והסכמתי"
"נו..."
"והיא אמרה לי שלא כדאי לי להסתובב עם בחורים כמו סאם"
"טוב, לפחות במשהו אחד היא צודקת"
"והיא גם אמרה משהו על זה שהיא רוצה את טום לעצמה"
"מעניין"
מלמלה לעצמה איימי וחייכה.
"זה הכל?"
"כן"
אני וניקול המשכנו לאכול את כל הסושי ואיימי רק בהתה בחלון שהיה צמוד לשולחן וחשבה.
"את יודעת שאתן דומות?"
פניתי אל איימי
"מי דומות?"
"את ובלייר"
"לא, אנחנו לא!"
"את יודעת, כשחושבים על זה אתן באמת דיי דומות"
"לא, אנחנו לא!!"
חזרה על עצמה איימי בעודה מכה עם שתי ידיה בשולחן וקמה מהכיסא.
"טוב, סליחה"
אמרתי וקמתי גם אני
"עצבנית"
לחשה לי ניקול בתוך האוזן ושלושתנו התקדמנו לכיוון היציאה.
ובלי קשר לפרק,
כדאי לכם לשמוע את השיר הזה,
זה השיר הכי טוב ששמעתי בחודש האחרון ובכלל זאת להקה מעולה.
http://www.youtube.com/watch?v=USriZAMR2nA
טוב, עפתי לראות gossip girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
