3 בספטמבר, 2007 – בקפיטריה

יום למחרת התעוררנו מוקדם

והתארגנו לקראת יום הלימודים הראשון.

כשסיימנו, יצאנו מהמעונות לכיוון הקפיטריה.

"אלוהים, אני רעבה!!"

אמרה איימי, כאשר התיישבנו על אחד השולחנות בקפיטריה והתחילה לאכול בפראות את ארוחת הבוקר שלה.

"טוב, רק אל תאכלי אותנו,"

נבהלה ניקול מצורת האכילה של איימי

"סורי,"

חייכה איימי חיוך ביישני

"חח, זה בסדר"

בזמן שניקול ואיימי ניהלו את השיחה,

אני ישבתי בצד ושיחקתי באוכל

לא ממש התחשק לי לאכול,

אני לא בדיוק טיפוס של בוקר.

"קייט??"

פנתה אליי איימי, אבל אני הייתי שקועה במחשבות ולא עניתי לה.

"קייט!"

הפעם היא אמרה את שמי בקול רם, מה שגרם לי להיבהל.

"מה?, מה קרה?"

"כלום, הכל בסדר?"

"כן, למה שלא יהיה?"

"לא יודעת,"

משך הארוחה נמשכה בשקט, אף אחת לא הוציאה מילה.

ואז,

כשסיימנו לאכול וקמנו מהשולחן נעמדו מולנו שלוש בנות.

כשהאחת עומדת בראש והשתיים האחרות עומדות משני צידיה.

"איימי,"

זאת שעמדה בראש פנתה אל איימי בקול מזלזל,

"בלייר,"

לא בדיוק הבנתי מה הולך שם, אבל העדפתי להתעלם.

"אז מה איימי, התגעגעת אליי?!"

איימי לא ענתה לה,

 היא רק הסתובבה וברחה משם כשהיא מושכת את ניקול ואותי בשתי ידיה.

הגענו אל אזור הכיתות מתנשפות,

ובדיוק כשאיימי התכוונה לומר משהו, נשמע הצלצול להיכנס לכיתות.

________

בלייר, בלייר, בלייר

בואו אני אספר לכם קצת על

בלייר קרמייקל

או כמו שהשונאים שלה נהגו לקרוא לה

 "מלכת הקרח" – והייתה לכך סיבה!

בלייר היא מהבנות העשירות

שרגילות לקבל הכל!!!

ואם זה לא ניתן להשגה

היא מוכנה לעשות הכל כדי להשיג את מה שהיא רוצה,

ואני מתכוונות ל-הכל!

ובאשר לשתי הבנות האחרות שהיו איתה...

אלה הן:

אמלי ג'ורג' וג'יין אוונס.

הן היו ה"שפוטות" של בלייר,

הן תמיד הלכו אחריה ועשו כל מה שהיא אמרה להן.

וזה לא היה נראה כאילו איכפת להן שהיא ככה "משתמשת" בהן,

אבל זה גם לא היה נראה שהן נהנות מזה...

________

3 בספטמבר, 2007 – בהפסקה הראשונה

לאחר הישמע הצלצול נכנסנו לכיתות,

ולמזלי הייתי באותה כיתה עם ניקול

שמחתי שלא הייתי צריכה להיות לבד.

בסיום שני השיעורים הראשונים שהיו מתישים במיוחד,

ניקול ואני יצאנו ביחד מהכיתה ופגשנו את איימי במסדרון.

שלושתנו התקדמנו אל כיוון היציאה מהמתחם של הכיתות.

התיישבנו על אחד הספסלים שהיו ברחבי הקמפוס

והתחלנו לדבר על כמה שהיה משעמם בשיעור...

כשלפתע הבחנתי בנער מתקדם לעברנו,

הוא התיישב על הספסל על יד איימי

כרך את ידו סביב כתפה ונתן לה נשיקה על הלחי.

"התגעגעתי"

"גם אני"

הם הסתכלו אחד השנייה במבט מאוהב,

הייתי קצת מופתעת מהמראה.

"היי ניקול,"

הוא הסיט את מבטו מאיימי ופנה אל ניקול,

"היי ביל"

ואז הוא קלט שגם אני שם והסתכל עליי במבט שואל,

"זאת קייט, היא חדשה פה"

הסבירה לו איימי.

"ביל,"

הוא הציג את עצמו במן חיוך מתוק שכזה.

"היי"

ואז, שוב פעם נשמע אותו צלצול מעצבן.

כולנו התפזרנו וחזרנו לכיתות לעוד שני שיעורים משעממים במיוחד.

________

ביל ואיימי חברים כבר שלוש שנים ברצף.

האמת,

שדיי שמחתי לשמוע שיש לאיימי חבר

ואחרי שהיא סיפרה לי עליו בהפסקה השנייה

הוא התברר כבחור נחמד...

________

3 בספטמבר, 2007 – במזרקה

כשהסתיימו הלימודים איימי, ניקול ואני טיילנו עוד קצת בקמפוס

ואיימי וניקול הכירו לי עוד כמה מהחברים שלהן והיה מאוד נחמד.

בסביבות 5 בערב חזרנו לחדר ,

והכנו את שיעורי הבית שהמורים הספיקו לתת לנו כבר על היום הראשון!

כשסיימנו להכין את השיעורים שהתלוו בהמון דיבורים וצחקוקים,

אמרתי לאיימי וניקול שאני יוצאת קצת לנשום אוויר.

יצאתי מהחדר ולקחתי עמי את הפלאפון הנייד שלי.

התהלכתי לי לבד בקמפוס,

עד שראיתי מזרקה ענקית ויפיפייה, והתיישבתי על הדופן שלה.

הוצאתי את הפלאפון מכיס מכנסיי וחייגתי לאמא שלי שלא דיברתי איתה עוד מאתמול.

סיפרתי על כל מה שקרה מאז אתמול:

על איימי וניקול, על המורים...

כשסיימתי את השיחה עם אמי,

התקשרתי לאבא שלי וסיפרתי לו גם קצת על הפנימייה החדשה שאני לומדת בה.

כשניתקתי את השיחה הכנסתי את הפלאפון בחזרה לכיס, והמשכתי לשבת שם.

הסתכלתי על המזרקה, ומלא מחשבות הציפו את ראשי,

כשביניהן גם חשבתי על ליזי, ועל כמה שאני מתגעגעת אליה.

לפתע זלגה לי דמעה קטנה על הלחי, אך מיהרתי לנגב אותה מיד.

ישבתי לי שם לבד, חושבת...

ואז התיישב על ידי נער,

"היי,"