תחייה כל יום כאילו הוא היום האחרון.

אין שום התחרטות , אני אפילו לא מרגישה חרא מזה ,

כן , יש קטעים שאני מרגישה שזה מוזר ולא הגיוני שהכל התהפך ככה ,

אבל שום דבר זה לא לנצח וכנראה זה אולי צעד לתחילה של דרך חדשה.

עוד חודש וחצי ניגמרים הלימודים,

ואני פשוט חייבת להתחיל לעשות משו בבצפר,

כל השנה פשוט לא למדתי

ובאמת בוקר טוב שניזכרתי ..

להתחיל לעשות משו שאני באמת רוצה ,

משו שהוא באמת חשוב אולי עכשיו זה לא ,

אבל על העתיד זה ישפיע , כי כשלהם לא נוח ,

אז אני ידפק . עכשיו? שיחכו לי בסיבוב , קודם מה שבאמת חשוב.

"אם לא עכשיו אז מתי? כמה אפשר עוד לחיות באולי..?"

אין מה לבכות על חרא חיים ,

על זה שאין מזל

בסופו של דבר אנחנו אלה שקובעים לעצמנו את הדרך.

וזה שנשב ונבכה על זה לא ישנה את כל החרא אלה להפך.

אז די ! צריך להסתכל בחצי הכוס המלאה גם אם היא לא כ"כ מלאה..

צריך פשוט להחליט - מתי משנים.

אולי גם לי קשה להבין את זה.

כל שינוי גדול כזה הוא קשה,

אבל את תיראי שיהיה לך בסדר , רק צריך להתרגל

זה לא סוף העולם . את תמשיכי להיות איתם בקשר .

עברתי את זה כבר..ולמרות שהייתי יותר קטנה זה לא היה כ"כ קשה ,

ודווקא כי הייתי יותר קטנה אולי זה היה אמור להיות יותר קשה.

את חזקה , אני יודעת . 3>

עוד מפסח . סאלמת